כל נשיאי מדינת ישראל — רשימה מלאה לפי הסדר

'הבה ונשקוד קודם כל להגדיל את כוח יצירתנו על ידי הרמת קרן המדע והמחקר במדינת ישראל. מדע ומחקר הם יסודות היצירה האנושית כולה. את כל החיל שעשינו במדע ובמחקר בקרב אומות העולם עלינו לגייס עכשיו לבניין מולדתנו. אך עם כל החשיבות המכרעת של המדע, לא בו בלבד ניוושע. עלינו לבנות גשר חדש בין המדע לבין רוח האדם.' (חיים ויצמן, דברים בפתיחת האספה המכוננת, 12 בפברואר 1949)

חיים ויצמן, נשיא המדינה הראשון, נולד בשנת 1874 בעיירה מוטילי שברוסיה. כשהיה נער עזב את ביתו ועבר ללמוד בגימנסיה בעיר פינסק. מאותו רגע ואילך הלך ויצמן והרחיב את השכלתו בתחום הכימיה, עד שהפך לאחד המדענים החשובים בתחום.

במקביל התקרב ויצמן לרעיון הציוני והפך לאחד מאבותיה של הציונות הסינתטית, שביקשה לשלב – ליצור סינתזה – בין רעיון הציונות המדינית לרעיון הציונות המעשית, וגרסה שעל התנועה הציונית לפעול גם לשיפור מצבם של היהודים במזרח אירופה.

בשנת 1906 נשא לאישה את ורה ועבר להתגורר במנצ'סטר שבבריטניה. במהלך מלחמת העולם הראשונה סייע לתעשייה הצבאית הבריטית ומצא דרך חלופית לייצור חומר נפץ. ויצמן האמין שעם תום המלחמה ישלטו הבריטים בארץ, פעל לקרב אותם לתביעותיה של התנועה הציונית והביא להשגתה של הצהרת בלפור (1917)*.

משנת 1920 עמד בראש ההסתדרות הציונית העולמית – תפקיד שממנו התפטר בשנת 1930, כמחאה על פרסום 'הספר הלבן' של פספילד, שסימן את הסתייגות הבריטים מן הציונות. הוא לא הצליח לשוב לתפקיד יושב-ראש, אך כיהן במשך יותר מעשור כנשיא ההסתדרות הציונית העולמית.

בשנת 1934 הוקם ברחובות מכון לחקר המדע, וויצמן מונה למנהלו הראשון. הוא בנה את ביתו במכון והפך את רחובות לביתו. המכון התפתח, הפך עם השנים לאחד המכונים החשובים בתחומו, ולימים שונה שמו למכון ויצמן.

ויצמן היה גורם מרכזי במאבק הדיפלומטי להקמת המדינה. עם הקמתה נבחר לנשיא המועצה הזמנית, וב-1949 הפך לנשיאה הראשון של המדינה. כנשיא המשיך בפעילותו המדעית ויצר את מוסד הנשיאות.

חיים ויצמן נפטר ב-כ"א בחשוון תשי"ג, 9 בנובמבר 1952, ונקבר במכון ויצמן ברחובות.

'קיבוץ גלויות הוא הרעיון המרכזי הנעלה ביותר של המדינה הזאת... גם בארצות המזרח הקרוב והתיכון, גם בארצות הצפון והמערב. בכל אלה פזורים יהודים למאות אלפים, מהם בעלי רכוש וברוכי יוזמה, ומהם חסרי כל וחדלי ישע... על כולם חל חוק אחד ומשפט אחד, הוא חוק השבות אשר קיבלנו בכנסת.' (יצחק בן-צבי, נאום ההשבעה לכהונת נשיא המדינה, 10 בדצמבר 1952)

יצחק בן-צבי, נשיא המדינה השני, נולד בשנת 1884 בעיירה פולטבה שברוסיה, תחת השם יצחק שימשלביץ'. בילדותו למד ב'חדר' מסורתי, ומאוחר יותר בגימנסיה ובאוניברסיטה של קייב.

עוד בצעירותו התקרב בן-צבי לציונות והיה פעיל בארגון 'הגנה עצמית' בעיירת הולדתו, נגד פורעים אנטישמיים. הוא הצטרף למפלגת 'פועלי ציון'* ולקח חלק בעיצוב אופייה.

בשנת 1907 עלה לארץ-ישראל, המשיך בפעילות ציונית בעלת אופי ביטחוני, ונמנה עם מייסדי ארגון השמירה בר גיורא** – ארגון המגן הראשון, שהוקם בשנת 1907. במקביל היה בין המורים הראשונים של הגימנסיה העברית, בית הספר התיכון הראשון בירושלים.

בשנת 1912 החל ללמוד משפטים באיסטנבול לצדו של דוד בן-גוריון. כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה (1914) נקטעו לימודיהם של השניים והם נאלצו לשוב לארץ-ישראל. בארץ ניסו להקים גדוד יהודי במסגרת הצבא העות'מאני, אך גורשו לחו"ל, וכעבור זמן קצר הפליגו לארצות הברית, שם יזמו הקמת גדוד עברי שפעל במסגרת הצבא הבריטי.

כאשר חזר בן-צבי לארץ שימש במגוון תפקידי מפתח במסגרת המוסדות הלאומיים, ובמקביל עסק גם בחקר ארץ-ישראל ובחקר קהילות יהודיות בארצות האסלאם.

בשנת 1947 ייסד מכון לחקר קהילות ישראל במזרח, ולימים הפך המכון ליד יצחק בן-צבי – מכון מחקר מרכזי ומרכז חינוכי, שעוסק בחקר ההיסטוריה של ארץ-ישראל ויהדות המזרח.

החל משנת 1948 שימש בן-צבי כחבר כנסת מטעם מפא"י. עם פטירתו של חיים ויצמן ב-1952 נבחר לנשיא.

כנשיא המשיך להתגורר בצריף צנוע בשכונת רחביה בירושלים, והפך את ביתו לבית פתוח שאליו הוזמן כל אזרח שרצה בכך.

יצחק בן-צבי נפטר ב-כ"ט בניסן תשכ"ג, 23 באפריל 1963, ונקבר בהר המנוחות בירושלים.

זלמן שזר, נשיא המדינה השלישי, נולד בשנת 1889 בעיר מיר שבבלרוס, תחת השם שניאור זלמן* רובשוב (שז"ר).

משפחתו הייתה משפחה חסידית ידועה, מצאצאיו של ר' שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד. הוא התמקד בהשכלתו בלימודי היסטוריה, והיה אחד מתלמידיו של ההיסטוריון היהודי החשוב שמעון דובנוב**.

בשנת 1905 הצטרף למפלגת פועלי ציון והפך לאחד ממנהיגיה הבולטים. בשנת 1911 הגיע לראשונה לארץ-ישראל, אך לאחר תקופה קצרה חזר לאירופה לצורך המשך לימודיו.

בשנת 1924 השתקע באופן סופי בארץ-ישראל והחל לעבוד כחבר מערכת בעיתון 'דבר'. לאחר מותו של ברל כצנלסון בשנת 1944 הפך שזר לעורך העיתון ולעורכה של הוצאת הספרים 'עם עובד'.

עם הקמת המדינה נבחר כחבר כנסת מטעם מפא"י ושימש כשר החינוך בממשלת ישראל הראשונה. בתפקידו זה עסק בבנייה של מערכת החינוך הישראלית ויזם את חקיקתו של חוק חינוך חובה, שלפיו חייב כל ילד מגיל 5 ועד גיל 13 ללמוד במוסד חינוכי חינם.

לימים הורחב החוק, והוא חל היום עד גיל 18 (12 שנות לימוד). עם פטירתו של יצחק בן-צבי ב-1963 נבחר שזר לנשיא.

הוא המשיך לעסוק בחקר ההיסטוריה גם בתפקיד הזה, וייסד את 'חוג הנשיא לחקר יהדות זמננו'. ב-1971 חנך את 'משכן נשיאי ישראל', המעון הרשמי שבו מתגוררים נשיאי המדינה מאז ועד היום.

שזר כיהן בתפקיד עד לפרישתו במאי 1973. זלמן שזר נפטר ב-י"ט בתשרי תשל"ה, 5 באוקטובר 1974, ונקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.

אפרים קציר, נשיא המדינה הרביעי, נולד בשנת 1916 בעיר קייב שבאוקראינה, תחת השם אפרים קצ'לסקי. כשהיה בן תשע עלתה משפחתו לארץ והתיישבה בירושלים. קציר למד בגימנסיה העברית, ובהיותו בן 16 התגייס ל'הגנה'. מעט לאחר מכן החל את לימודיו באוניברסיטה העברית, ועד מהרה הפך לאחד מחשובי המדענים שפעלו בארץ. במהלך מלחמת העצמאות הקים את 'חיל המדע', שתפקידו לרכז ידע הדרוש לפיתוח אמצעי לחימה.

בשנת 1950 שב קציר לאקדמיה ומונה לראש החוג לביופיזיקה במכון ויצמן. בשנת 1959 זכה בפרס ישראל למדעי החיים, ובשנת 1960 נבחר כחבר המועצה הלאומית הישראלית למדעים. ב-1966 מונה למדען הראשי במשרד הביטחון וחזר לעסוק בפיתוח אמצעי לחימה. בשנת 1972 נרצח אחיו, אהרון קציר, שהיה גם הוא מדען חשוב, בהתקפת מחבלים בנמל התעופה בן-גוריון.

עם פרישתו של זלמן שזר ב-1973 נבחר קציר לנשיא. כהונתו עמדה בעיקר בסימן מלחמת יום הכיפורים, שפרצה זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד. הוא הרבה לבקר את הפצועים בבתי החולים ואת אלמנות החללים. בשנת 1974 ייסד את 'אות הנשיא למתנדב', עיטור גבוה שמעניק נשיא המדינה לגופים וליחידים שעוסקים בתרומה למען הכלל. בשנת 1977 קיבל את פניו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בעת ביקורו בארץ. הוא כיהן בתפקיד עד לפרישתו במאי 1978. אפרים קציר נפטר ב-ז' בסיוון תשס"ט, 30 במאי 2009, ונקבר בבית העלמין ברחובות.

יצחק נבון, נשיא המדינה החמישי, נולד בשנת 1921 בירושלים למשפחה ספרדית ירושלמית. בהיותו נער למד במחזור הראשון של התיכון ליד האוניברסיטה. עם תום לימודיו התיכוניים למד מזרחנות וחינוך באוניברסיטה העברית. בשנת 1946 התגייס נבון ל'הגנה' ועמד בראש 'המחלקה הערבית' בירושלים*.

בשנת 1949 הצטרף לשירות הדיפלומטי של משרד החוץ וכיהן בתפקידים שונים באורוגוואי ובארגנטינה. בהמשך הפך גם למזכירו של שר החוץ משה שרת, וב-1952 הפך למנהל לשכת ראש הממשלה ופעל תחת משה שרת ודוד בן-גוריון.

בשנת 1963 מונה לראש אגף התרבות במשרד החינוך והתרבות. בתפקידו זה החל ב'מבצע לביעור הבערות', בשיתוף עם קצינת ח"ן ראשית אל"ם סטלה לוי**. מטרת המבצע הייתה להרחיב באופן ניכר את ידיעת קרוא וכתוב בקרב מבוגרים מאוכלוסיות חלשות. לצורך המבצע העמיד צה"ל כמות גדולה של חיילות, שנשלחו לריכוזי עולים ועסקו בהוראת השפה. המבצע הוכתר בהצלחה רבה, והיה הבסיס להקמת יחידת המורות החיילות.

במקביל לקריירה הפוליטית שלו עסק נבון גם בכתיבה. יצירתו הידועה ביותר היא המחזה 'בוסתן ספרדי', שהועלה לראשונה בשנת 1969 וזכה לחידוש בתיאטרון הבימה ב-1998. המחזה מספר את סיפורה של השכונה הספרדית אוהל משה, אחת משכונות ה'נחלאות' בירושלים שבה גדל. בשנת 1965 נבחר לכנסת, ובין השנים 1974–1977 שימש כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון.

עם פרישתו של אפרים קציר ב-1978 נבחר יצחק נבון לנשיא. כהונתו עמדה בסימן הסכם השלום עם מצרים והמחלוקת הציבורית שפרצה סביב פינוי חבל ימית, ובסימן מלחמת שלום הגליל והדיון הציבורי שהתפתח על התמשכותה. עם תום כהונתו כנשיא, בשנת 1983, חזר לחיים הפוליטיים ונבחר לכנסת האחת-עשרה מטעם מפלגת העבודה. בשנת 1984 מונה לסגן ראש הממשלה ולשר החינוך והתרבות. ב-1990 פרש מן הכנסת והחל לכהן במגוון תפקידים ציבוריים. יצחק נבון נפטר ב-כ"ד בחשוון תשע"ו, 6 בנובמבר 2015, ונקבר בהר הרצל.

חיים הרצוג, נשיא המדינה השישי, נולד בשנת 1918 באירלנד, לרב יצחק הרצוג – רבה הראשי של אירלנד, ומי שהיה לימים רבה הראשי של מדינת ישראל. בשנת 1935 עלה לארץ, למד בישיבת 'מרכז הרב'* ולאחר מכן גם בישיבת 'חברון'**.

בשנת 1936 התגייס לשורות ה'הגנה', ושנתיים מאוחר יותר חזר לבריטניה כדי ללמוד משפטים. הוא השלים את לימודיו והתנדב לצבא הבריטי, שעמד בלחימה קשה עם הנאצים. הרצוג הוצב כקצין מודיעין בחזית הגרמנית והיה בין משחררי מחנה הריכוז ברגן-בלזן. עם תום המלחמה השתחרר בדרגת מייג'ור (רב-סרן).

בשנת 1948 הקים את מחלקת המודיעין של צה"ל, שהפכה לימים לאגף המודיעין (אמ"ן). בתפקיד הזה הניח את היסודות לדפוסי האיסוף והמחקר בתחום. בהמשך שימש גם כנספח הצבאי בוושינגטון, פיקד על חטיבת ירושלים ושימש כראש אגף המודיעין. בשנת 1962 השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף.

בשנת 1967 מונה לפרשן ב'קול ישראל', ואף שלא נשא בתפקיד רשמי באותה עת, סייע בהרגעת הציבור ובעידודו ב'תקופת ההמתנה' שקדמה למלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה התבקש לשוב לצה"ל ומונה למושל ירושלים והגדה המערבית. בשנת 1973, בעת מלחמת יום הכיפורים, חזר לשדה התקשורתי ושימש כפרשן צבאי בערוץ הראשון. בשנים 1975–1978 כיהן כשגריר ישראל באו"ם, ומכהונה זו זכורה במיוחד תגובתו הקשה להחלטת האו"ם להגדיר את הציונות כגזענות.

בשנת 1981 נבחר הרצוג לכנסת מטעם מפלגת העבודה. עם פרישתו של יצחק נבון ב-1983 נבחר לנשיא. במהלך כהונתו פעל לחיזוק הקשר בין ישראל לתפוצות ולחיזוק החינוך היהודי. בשנת 1987 היה לנשיא הישראלי הראשון שערך ביקור בגרמניה. הוא כיהן בתפקיד עד לפרישתו במרץ 1993. חיים הרצוג נפטר ב-י' בניסן תשנ"ז, 19 באפריל 1997, ונקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.

עזר ויצמן, נשיא המדינה השביעי, נולד בשנת 1924 בתל-אביב וגדל בחיפה. במהלך מלחמת העולם השנייה התגייס לחיל האוויר הבריטי ושירת כטייס קרב. בשנת 1946 פרש מן הצבא הבריטי והצטרף לתקופה קצרה לאצ"ל. בשנת 1947 היה ממקימי 'שירות האוויר' של ה'הגנה', שהפך עם קום המדינה לחיל האוויר הישראלי.

במלחמת העצמאות פיקד על 'טייסת הנגב', שעליה הוטל לספק מזון ותחמושת ליישובים היהודיים המבודדים באזור. ויצמן אף השתתף בקרב הקשה שבסופו נעצרו המצרים בגשר 'עד הלום' הסמוך לאשדוד. לאחר המלחמה המשיך למלא תפקידים שונים בחיל האוויר. בשנת 1958 מונה למפקד חיל האוויר, תפקיד שמילא במשך שמונה שנים. בתקופה הזאת הפך את חיל האוויר לחיל מודרני ומיומן, שהצליח להפגין יכולות מרשימות מאוד במהלך 'מבצע מוקד', שפתח את מלחמת ששת הימים.

בין השנים 1966–1969 שימש כראש אגף המבצעים וכסגן הרמטכ"ל. בשנת 1969 פרש ויצמן מצה"ל והצטרף לגח"ל (גוש חירות ליברלים), שיהפוך בעתיד למפלגת הליכוד. הוא שימש כשר התחבורה, ולאחר 'המהפך' הפוליטי ב-1977 כשר הביטחון. בהקשר הזה מילא תפקיד מפתח בהשגת הסכם השלום עם מצרים. בשנת 1980 פרש מן הממשלה, וב-1984 הקים את מפלגת 'יחד', שהתמזגה מאוחר יותר אל מפלגת העבודה.

בשנת 1992 החליט לעזוב את החיים הפוליטיים. עם פרישתו של חיים הרצוג ב-1993 נבחר עזר ויצמן לנשיא. בניגוד לקודמיו, הוא הרבה להתבטא בנושאים שעמדו על סדר היום, תוך נאמנות לסגנונו הישיר והבלתי אמצעי. במהלך כהונתו פעל לקידום קליטת העלייה ממדינות חבר העמים ומאתיופיה ולחיזוק הקשר עם המשפחות השכולות. בשנת 1999 פורסם שוויצמן קיבל כספים מאיש עסקים בלי שדיווח על כך כנדרש. היועץ המשפטי לממשלה החליט שלא להעמידו לדין, אך ויצמן בחר לפרוש מתפקידו בשנת 2000. עזר ויצמן נפטר ב-ט"ו בניסן תשס"ה, 24 במאי 2005, ונקבר בבית הקברות באור עקיבא.

משה קצב, נשיא המדינה השמיני, נולד בשנת 1945 בעיר יזד שבאיראן. בהיותו בן חמש עלה עם משפחתו לישראל. הוא גדל והתחנך במעברה קסטינה, שהפכה לימים לעיירה קריית מלאכי, למד בכפר הנוער בן-שמן והתגייס לחיל הקשר. עם שחרורו מן הצבא פנה ללימודי היסטוריה וכלכלה באוניברסיטה העברית ועסק בהוראה ובעיתונאות.

בשנת 1969 נבחר כראש הרשות המקומית קריית מלאכי והיה לראש המועצה הצעיר בתולדות המדינה. ב-1977 נבחר לראשונה לכנסת מטעם הליכוד. ב-1984 מונה לשר העבודה והרווחה והיה לשר הצעיר ביותר בתולדות המדינה. קצב מילא תפקידי שר נוספים ומונה לסגן ראש הממשלה. התקדמותו המהירה זכתה לתהודה ציבורית גדולה, בעיקר בשל הרקע החברתי-כלכלי שממנו הגיע.

עם פרישתו של עזר ויצמן ב-2000 נבחר לנשיא. תקופת כהונתו החלה כתקופה מתונה ושקטה יחסית, לאחר תקופתו הסוערת של הנשיא ויצמן. בשנת 2005, על רקע הסערה הציבורית סביב תוכנית ההתנתקות, נשא קצב נאום שבו חלק למתיישבי חבל קטיף וצפון השומרון שבחים רבים, אך ביקש מהם לציית לחוק ולא לפגוע בכוחות הביטחון. בינואר 2007 ביקש קצב 'נבצרות זמנית' על רקע היותו חשוד בפלילים, ויושבת-ראש הכנסת דליה איציק מונתה לממלאת מקומו.

ביוני 2007 התפטר סופית מתפקידו. משה קצב הורשע בשנת 2011 בביצוע עבירות אונס, מעשה מגונה בכוח והטרדה מינית של נשים שהיו כפופות למרותו. קצב נידון למאסר ונשלח לרצות את עונשו בכלא.

שמעון פרס, נשיא המדינה התשיעי, נולד בשנת 1923 בווישנייבה שבפולין, תחת השם שמעון פרסקי. בשנת 1934 עלה עם משפחתו לישראל ולמד בבית הספר בבן-שמן. כשהיה בן שבע-עשרה הצטרף להכשרה של הנוער העובד* בקיבוץ גבע, והיה ממקימיו של קיבוץ אלומות.

פרס החל למלא כמה תפקידים בתנועה. ב-1947 הצטרף ל'הגנה' והוצב במפקדתה הראשית, ועם קום המדינה עבר לשרת במשרד הביטחון. ב-1952 מונה למנכ"ל משרד הביטחון, בהיותו בן 29 בלבד. בתפקידו זה עסק בעיקר בהצטיידות צה"ל באמצעי לחימה ובפיתוח התעשיות הביטחוניות. בעת כהונתו פעל לחיזוק היחסים בין ישראל לצרפת, פיתח את יכולותיה האסטרטגיות של ישראל והוביל את ההכנות לקראת מלחמת סיני.

בשנת 1959 נבחר לראשונה לכנסת מטעם מפא"י ושימש כסגן שר הביטחון. בממשלות ישראל השונות שימש כשר לקליטת עלייה, שר התחבורה, שר התקשורת, שר ההסברה, שר הביטחון, שר הפנים, שר החוץ, שר האוצר, השר לשיתוף פעולה אזורי, השר לפיתוח הנגב והגליל, המשנה לראש הממשלה ועוד.

ב-1977 התמודד לראשונה על ראשות הממשלה מול מנחם בגין והפסיד, במה שנודע לימים כ'מהפך' הפוליטי. בשנת 1981 התמודד שוב מול בגין והפסיד בהפרש נמוך מאוד. בשנת 1984 התמודד מול יצחק שמיר, ומפלגות השמאל זכו למספר מושבים זהה לזה של מפלגות הימין. פרס הפך לראש ממשלת אחדות, כחלק מהסכם רוטציה שקבע שלאחר שנתיים יחליף אותו בתפקיד מנהיג הליכוד, יצחק שמיר.

במהלך כהונתו כראש ממשלה הוביל תוכנית לייצוב המשק, הסיג את צה"ל לקו הגנה חדש בדרום לבנון שנודע כ'רצועת הביטחון', וביצע עסקת חילופי שבויים גדולה (עסקת ג'יבריל**). בשנת 1988 התמודד פרס שוב מול שמיר והפסיד. בשנת 1992 מונה לשר החוץ בממשלתו של יצחק רבין והביא לחתימתו של הסכם הביניים עם הפלסטינים, שנודע כהסכם אוסלו; על כך זכה, לצדם של יאסר ערפאת ויצחק רבין, בפרס נובל לשלום. חתימת ההסכם הביאה לפילוג קשה בעם, ששיאו ברציחתו של ראש הממשלה יצחק רבין בנובמבר 1995.

לאחר הרצח מונה פרס לראש הממשלה. במהלך כהונתו נסוגה מדינת ישראל משטחים שונים ביהודה ושומרון בהתאם להסכמים עם הפלסטינים, החמאס ביצע שורה של פיגועי טרור קשים בעורף ישראל, ובעקבות ירי קטיושות מלבנון יצא צה"ל למבצע ענבי זעם***. בבחירות של שנת 1996 הפסיד פרס את ראשות הממשלה לבנימין נתניהו, ובשנים הבאות המשיך לכהן כחבר כנסת וכשר. בעקבות התפטרותו של משה קצב נבחר פרס ביוני 2007 לנשיא, ובכך סיים קריירה רצופה בת כ-48 שנים כחבר כנסת.

במהלך כהונתו פעל פרס לחיזוק מעמדה הבין-לאומי של ישראל ולעידוד יזמות טכנולוגית. הוא כינס ועידות בין-לאומיות תחת חסותו והקים את 'מרכז פרס לשלום ולחדשנות'. פרס, שייצג את מדינת ישראל שנים רבות בפני העולם, זכה מצדו להערכה ולהערצה רבה; לווייתו הייתה אירוע בין-לאומי, שראשי מדינות רבות כיבדו אותו בנוכחותם. שמעון פרס נפטר ב-כ"ה באלול תשע"ו, 28 בספטמבר 2016, ונקבר בהר הרצל.

ראובן (רובי) ריבלין, נשיא המדינה העשירי, נולד בירושלים למשפחה מרכזית בעיר, שהגיעה אליה עם עליית תלמידי הגר"א בראשית המאה התשע-עשרה. הוא למד בגימנסיה העברית והיה פעיל מאוד בתנועת 'הצופים' בעיר.

בשנת 1957 התגייס לצבא ושירת כקצין מודיעין קרבי – תפקיד שבו המשיך במילואים והגיע עד לדרגת רב-סרן. עם שחרורו מן הצבא למד משפטים באוניברסיטה העברית והחל להיות פעיל בתנועת 'חירות'. הוא כיהן כחבר מועצת העיר ירושלים והתמנה לסגן ראש העיר. ב-1988 נבחר לראשונה לכנסת מטעם הליכוד וכיהן כיושב-ראש הוועדה למאבק בנגע הסמים והאלכוהול; לאחר שלא נבחר לכנסת בבחירות הבאות פנה לעסקים פרטיים.

ב-1996 נבחר שוב לכנסת, וב-2001 מונה לשר התקשורת. ב-2003 נבחר ריבלין לתפקיד יושב-ראש הכנסת. כהונתו עמדה בסימן תוכנית ההתנתקות והמחלוקת הציבורית שעוררה. ריבלין, שהתנגד לתוכנית, קרא לצדדים לנהוג באיפוק והדגיש את המחויבות למדינה ולמוסדותיה. בשנת 2007 ויתר על ההתמודדות לתפקיד הנשיא כדי לאפשר בחירה פה אחד בשמעון פרס, ובשנת 2009 שב לתפקיד יושב-ראש הכנסת. עם סיום כהונתו של שמעון פרס ב-2014 נבחר ריבלין לנשיא.

יצחק הרצוג, הנשיא ה-11 של מדינת ישראל, מוביל את מוסד הנשיאות באחת התקופות הסוערות שידעה המדינה. הוא נכנס לתפקידו ב-2021, לאחר קריירה עשירה כשר, כיושב-ראש האופוזיציה וכיושב-ראש הסוכנות היהודית.