סיכום מקראות ישראל · הפרקים המקצועיים
טופוגרפיה — פרק 8 בשערי מקראות ישראל
השער השמיני מלמד לקרוא מפה טופוגרפית ולנווט לפיה: מה ההבדל בין תבליט לתכסית, מה אומרים קווי הגובה, איך נראות במפה כיפה, אוכף, שלוחה וגיא, כיצד מזהים את סוגי המדרונות ואת סוגי השטח לפי הפרשי הגבהים, ואילו שיקולים – שיפוע, תפירה וזווית ראייה – קובעים אם ציר ניווט הוא ציר טוב.
17 מונחים · 80 שאלות תרגול · פרק 8 מתוך 12
אפשר לקרוא קודם ולתרגל אחר כך, או להתחיל ישר בשאלות.
תרגול הפרק הזהטופוגרפיה
מושגים בטופוגרפיה
סימנים מוסכמים לקריאת מפה
1. תבליט – מפה היא תיאור גרפי מוקטן של פני השטח ממבט על. מפה טופוגרפית היא הבסיס לניווט, כלומר להתמצאות ולכיוון אל יעדים בשטח. המפה היא מעין תצלום של פני השטח, והיא מכילה את כל פרטי הנוף של שטח מסוים – גם תבליט וגם תכסית. התבליט הוא שם כולל לכל צורות פני השטח. על פני המפה משורטטים קווים חומים דקים, והם מייצגים את צורת פני השטח. היתרון בשימוש בתבליט הוא שהתבליט קבוע ואינו משתנה בתכיפות כמו פרטי התכסית. התבליט כולל כיפה, נחל, שלוחה, גיא ועוד.
2. תכסית – תכסית היא קבוצת פרטי נוף שמכסים את השטח. פרטי התכסית מסומנים במפה בסימנים מוסכמים בצבעים שונים, ובתחתית המפה יש מקרא סימנים. תכסית יכולה להיות כביש, גדר, גשר, מחצבה, קו מתח, עצים ועוד.
3. קווי גובה – קווי גובה הם הקווים החומים, והמספרים שלידם מציינים את הגובה במטרים מעל פני הים או מתחתיהם. קווי גובה עבים מציינים מאות מטרים. ההפרש בין קו לקו הוא 10 מטרים. ככל שקווי הגובה קרובים יותר, השטח תלול יותר; ולהפך, ככל שקווי הגובה רחוקים יותר, השטח מתון יותר.
מרחקים במפה
במפה אנחנו רואים רק את הרווח האווירי, ולא את המרחק שצריך לעבור בפועל. לכן, כשעוברים מכיפה לכיפה, המרחק האווירי שאפשר למדוד במפה יהיה קטן מן המרחק האמיתי שנעבור בשטח. חשוב גם, כשמודדים מרחקים בנחל, להיות מדויקים ככל האפשר ולמדוד במקטעים, כדי להגיע לרמת הדיוק הגבוהה ביותר.
סוגי צורות שטח
1. כיפה – הכיפה היא סוג של תבליט, שמתואר במפה בעזרת מערכת של קווים סגורים שאינם בהכרח בעלי צורה מעגלית מושלמת. כיפה היא נקודת שיא גובה, ומכל מקום שממנה נתקדם הלאה נהיה במגמת ירידה.
2. כיפה סמויה – עונה על הגדרת כיפה, אך אינה מסומנת במפה בקו גובה סגור, משום שגובהה נמוך מהפרש שני קווי גובה סמוכים במפה (10 מטרים). שימו לב: משני צידי אוכף תמיד יהיו כיפות, ולכן אם לא מסומנת כיפה במפה – קיימת שם כיפה סמויה.
3. אוכף – כשמו כן הוא, דומה בצורתו לאוכף רכיבה. ממרכז האוכף עולים בשני כיוונים מנוגדים אל כיפות, ויורדים בשני כיוונים מנוגדים אל גאיות. האוכף מחבר בין 6 כיפות.
4. שלוחה – בלט מוארך היוצא ממקום גבוה ויורד כלפי מטה. אם נרצה לעלות לכיפה, תמיד נעלה דרך שלוחה; כלומר בראש כל שלוחה יש כיפה. כשנמצאים בשלוחה יש כיוון עלייה אחד ושלושה כיווני ירידה. אפשר להיעזר בשלוחה כדי למצוא מפגש נחלים, מכיוון שכל שלוחה יורדת לפיצול נחלים.
5. גיא – הנגטיב של השלוחה. לרוב יסומן בקו כחול, אך לא בהכרח. אם השלוחה פונה לכיוון כיפה, הגיא פונה לכיוון הרכס. גיא תמיד יוביל אותנו בקצה העליון לאוכף ובקצה התחתון לנחל (לערוץ). בגיא יש שלושה כיווני עלייה וכיוון ירידה אחד. אם יורדים, אז רק דרך גיא. כל הגאיות מתנקזים לנחל.
6. כתף – למעשה זהו חלק מסוים ממדרון כלשהו. לעיתים נקטע שיפועו של מדרון על-ידי קטע מתון יותר, הנקרא כתף על-פי הצורה שנוצרת במדרון.
7. מדרון – כל השטח שנמצא בין קו הרכס לקו האפיק. המדרונות מורכבים מגאיות ומשלוחות.
8. שיפוע – מידת התלילות של צורת שטח. סוג המדרון נקבע לפי סוג השיפוע המאפיין אותו. מדרון קצוב – מדרון בעל שיפוע אחיד, מתון או תלול, שהרווח האווירי בין קווי הגובה בו קבוע. א. מדרון בעל שיפוע תלול – מדרון הנוטה בזווית חדה; קווי הגובה שמגדירים אותו במפה מופיעים בצפיפות גדולה, כלומר הרווח האווירי ביניהם קטן. ב. מדרון בעל שיפוע מתון – מדרון שאינו חד או קיצוני; קווי הגובה שמגדירים אותו במפה מופיעים בצפיפות דלילה, כלומר הרווח האווירי ביניהם גדול.
9. מצוק – סוג של שיפוע תלול מאוד, המסומן במפה בעזרת סימון מוסכם.
מדרון משתנה
1. מדרון קמור – מדרון בעל שיפוע קמור, שבחלקו התחתון הוא תלול, וככל שמעפילים אל פסגתו הוא הופך מתון יותר.
2. מדרון בעל שיפוע קעור – מדרון שהוא מתון בתחתיתו והופך תלול ככל שמעפילים אל פסגתו.
3. מדרון עם כתף – מדרון ששיפועו נקטע על-ידי מישור שנקרא 'כתף'.
4. מדרון משתנה – מדרון שמכיל בתוכו כמה סוגי מדרונות שונים, ללא כל הסבר או חוקיות כלשהי.
סוגי שטחים
ניתוח מבנה התבליט הפנימי של שטח כלשהו מגלה בדרך כלל שהוא מתחלק לסוגי שטח עיקריים, שנבדלים זה מזה בבירור בהפרשי הגבהים בין הבלטים. על-פי הפרשי הגבהים בין הבלטים מקובל להבחין בחלוקת השטח לסוגי השטח הבאים:
א. שטח מישורי – שטח שהפרש הגבהים בין בלטיו שואף ל-0.
ב. שטח גלי – שטח שהפרש הגבהים בין בלטיו הוא עד 30 מ'.
ג. שטח גבעי – שטח שהפרש הגבהים בין בלטיו נע בין 30 מטרים ל-600 מטרים.
ד. שטח הררי – שטח שהבדלי הגבהים בין בלטיו גבוהים מ-600 מ'.
מושגים נוספים
א. מפה – תיאור גרפי מוקטן של יחידת שטח ממבט על.
ב. מפה גאוגרפית – מפה שמכילה שטח נרחב ואינה יורדת לפרטים. היא כוללת גבולות בין מדינות, אוצרות טבע ונתונים כלליים אחרים.
ג. מפה טופוגרפית – מעין תצלום של פני השטח. מכילה את כל פרטי הנוף של השטח ואת פני השטח – עצים, כבישים וכדומה. גודל השטח במפה מצומצם והגבהים במפה מדויקים, ולכן המפה הטופוגרפית היא בסיס טוב לניווט, כלומר להתמצאות ולכיוון אל יעדים בשטח.
טיפים לבניית ציר ניווט
ראו את לומדת הניווטים של בה"ד 1.
א. מדרונות ושיפועים – ככל ששיפוע המדרון תלול יותר, כך יקשה הדבר על התנועה. תנועה בשיפוע צד: התקדמות בנתיב הזה מאיטה את קצב הניווט ומגדילה את הסיכוי לפציעה.
ב. תפירה – ציר שמרובה בעליות ובירידות משפיע ישירות על עייפות המנווט. חשוב לציין שהציר הקצר ביותר אינו בהכרח הציר המהיר ביותר; נוחות ההליכה היא גורם משמעותי בבחירת ציר הניווט.
ג. צעדים כפולים – כשאנחנו הולכים מנקודה לנקודה, נספור את המרחק באמצעות צעדים כפולים, כלומר כל שני צעדים שנלך ייספרו כצעד אחד. יש לבדוק לפני הניווט כמה צעדים אני עושה ב-100 מטרים.
קו רכס – יתרון: אנחנו במקום גבוה, שנותן לנו זווית ראייה טובה על שטח הניווט. חיסרון: התנועה לעיתים קשה, וקריאה לא נכונה של המפה יכולה להיות 'קטלנית'.
קו אפיק – יתרון: טועים הרבה פחות, מפני שהשטח כמעט אינו משנה את צורתו וברור מאוד במפה. חיסרון: ראייה לטווח קצר, ולעיתים הליכה קשה יותר.
כשהולכים בערוץ בעל פיצולים רבים, חשוב ללכת במרכזו כדי שלא נטעה ונפנה לאחד הפיצולים.
מונחי הפרק
כל המונחים של הפרק, כפי שהם מופיעים בחומר הרשמי. לשינון בכרטיסיות.
- תבליט
- שם כולל לכל צורות פני השטח. במפה הוא משורטט בקווים חומים דקים, שמייצגים את צורת פני השטח. היתרון בשימוש בתבליט הוא שהוא קבוע ואינו משתנה בתכיפות כמו פרטי התכסית. התבליט כולל כיפה, נחל, שלוחה, גיא ועוד.
2 שאלות שבודקות את המונח
- תכסית
- קבוצת פרטי הנוף שמכסים את השטח. פרטי התכסית מסומנים במפה בסימנים מוסכמים בצבעים שונים, ובתחתית המפה יש מקרא סימנים. תכסית יכולה להיות כביש, גדר, גשר, מחצבה, קו מתח, עצים ועוד.
2 שאלות שבודקות את המונח
- קווי גובה
- הקווים החומים שבמפה. המספרים שלידם מציינים את הגובה במטרים מעל פני הים או מתחתיהם, וקווי גובה עבים מציינים מאות מטרים. ההפרש בין קו לקו הוא 10 מטרים. ככל שקווי הגובה קרובים יותר, השטח תלול יותר; ולהפך.
- כיפה
- סוג של תבליט, שמתואר במפה בעזרת מערכת של קווים סגורים שאינם בהכרח מעגליים לגמרי. הכיפה היא נקודת שיא גובה: מכל מקום שממנה נתקדם הלאה נהיה במגמת ירידה. הקווים נסגרים סביבה משום שהיא גבוהה מסביבתה מכל כיוון, ובראש כל שלוחה יש כיפה – ולכן העלייה אליה נעשית תמיד דרך שלוחה.
4 שאלות שבודקות את המונח
- כיפה סמויה
- עונה על הגדרת כיפה, אך אינה מסומנת במפה בקו גובה סגור, משום שגובהה נמוך מהפרש שני קווי גובה סמוכים במפה – 10 מטרים. משני צידי אוכף תמיד יהיו כיפות, ולכן אם לא מסומנת שם כיפה במפה, קיימת שם כיפה סמויה.
1 שאלות שבודקות את המונח
- אוכף
- צורת שטח שדומה בצורתה לאוכף רכיבה. ממרכז האוכף עולים בשני כיוונים מנוגדים אל כיפות, ויורדים בשני כיוונים מנוגדים אל גאיות. האוכף מחבר בין 6 כיפות. משני צידיו תמיד יהיו כיפות, ולכן אם באחד הצדדים אין כיפה מסומנת במפה – יש שם כיפה סמויה.
- שלוחה
- בלט מוארך שיוצא ממקום גבוה ויורד כלפי מטה. בראש כל שלוחה יש כיפה, ולכן עלייה לכיפה נעשית תמיד דרך שלוחה. בשלוחה יש כיוון עלייה אחד ושלושה כיווני ירידה, וכל שלוחה יורדת לפיצול נחלים – ולכן אפשר להיעזר בה כדי למצוא מפגש נחלים.
- גיא
- הנגטיב של השלוחה. לרוב מסומן בקו כחול, אך לא בהכרח. אם השלוחה פונה לכיוון כיפה, הגיא פונה לכיוון הרכס. גיא מוביל בקצה העליון לאוכף ובקצה התחתון לנחל, ובו שלושה כיווני עלייה וכיוון ירידה אחד. כל הגאיות מתנקזים לנחל.
3 שאלות שבודקות את המונח
- כתף
- חלק מסוים ממדרון. לעיתים נקטע שיפועו של מדרון על-ידי קטע מתון יותר, הנקרא כתף על-פי הצורה שנוצרת במדרון. במפה הכתף נראית כמקום שבו קווי הגובה מתרווחים לרגע ואז חוזרים להצטופף. מדרון שנקטע כך נקרא מדרון עם כתף, והוא אחד מארבעת סוגי המדרון המשתנה לצד הקמור, הקעור והמשתנה ממש.
1 שאלות שבודקות את המונח
- מדרון
- כל השטח שנמצא בין קו הרכס לקו האפיק. המדרונות מורכבים מגאיות ומשלוחות – השלוחות בולטות החוצה והגאיות חותכות פנימה – ולכן כל תנועה בין רכס לנחל היא בהכרח תנועה במדרון. סוג המדרון נקבע לפי השיפוע שמאפיין אותו, והוא מה שקובע כמה קשה יהיה לנוע בו.
4 שאלות שבודקות את המונח
- שיפוע
- מידת התלילות של צורת שטח. סוג המדרון נקבע לפי סוג השיפוע שמאפיין אותו. מדרון בעל שיפוע תלול נוטה בזווית חדה, וקווי הגובה שמגדירים אותו במפה מופיעים בצפיפות גדולה – כלומר הרווח האווירי ביניהם קטן. מדרון בעל שיפוע מתון אינו חד או קיצוני, וקווי הגובה שלו מופיעים בצפיפות דלילה. ככל שהשיפוע תלול יותר, כך התנועה בו קשה יותר.
1 שאלות שבודקות את המונח
- מדרון קצוב
- מדרון בעל שיפוע אחיד, מתון או תלול, שהרווח האווירי בין קווי הגובה בו קבוע. אחידות אינה מתינות: גם מדרון תלול מאוד יכול להיות קצוב, כל עוד המרווח בין קווי הגובה אינו משתנה לאורכו. הקצוב הוא הניגוד למדרון המשתנה, שבו כמה סוגי שיפוע מתחלפים בלי חוקיות.
1 שאלות שבודקות את המונח
- מצוק
- סוג של שיפוע תלול מאוד, המסומן במפה בעזרת סימון מוסכם. הסימון המיוחד נחוץ משום שבתלילות כזו קווי הגובה היו נדחסים זה לזה עד שאי אפשר להפריד ביניהם, ולכן המצוק אינו מתואר בקווי גובה רגילים אלא בסימן משלו במקרא.
1 שאלות שבודקות את המונח
- מדרון קמור
- מדרון בעל שיפוע קמור, שבחלקו התחתון הוא תלול, וככל שמעפילים אל פסגתו הוא הופך מתון יותר. במפה הוא נראה כקווי גובה צפופים בתחתית שמתרווחים כלפי מעלה, ומבחינת המנווט משמעו שהחלק הקשה של העלייה מגיע ראשון.
1 שאלות שבודקות את המונח
- מדרון קעור
- מדרון שהוא מתון בתחתיתו והופך תלול ככל שמעפילים אל פסגתו. הוא ההפך מן המדרון הקמור, וההבדל המעשי בין השניים הוא בסדר: בקעור החלק התלול מגיע אחרון, כשהמנווט כבר עייף. במפה נראים קווי הגובה דלילים למטה ומצטופפים כלפי מעלה.
1 שאלות שבודקות את המונח
- מדרון עם כתף
- מדרון ששיפועו נקטע על-ידי מישור שנקרא 'כתף'. הכתף מפרידה למעשה בין שני קטעי מדרון, וזה מה שמבדיל אותו מן הקמור ומן הקעור, שבהם השיפוע משתנה בהדרגה ולא נעצר.
- מדרון משתנה
- מדרון שמכיל בתוכו כמה סוגי מדרונות שונים, ללא כל הסבר או חוקיות כלשהי. זה הסוג היחיד מבין ארבעת המדרונות המשתנים שאי אפשר לחזות את המשכו מן החלק שכבר עברתם – ולכן גם הקשה ביותר לתכנן לפיו קצב תנועה.
שאלות לדוגמה מהפרק
שאלות אמיתיות מהמאגר, עם התשובה הנכונה וההסבר.
1. מהו תבליט במפה טופוגרפית?
הצג תשובה והסבר
התשובה הנכונה: שם כולל לכל צורות פני השטח
פרטי הנוף שמכסים את השטח — כביש, גדר, עצים — הם התכסית. התבליט מצויר בקווים החומים (כיפה, שלוחה, גיא), והוא קבוע ולכן הניווט נשען עליו.
2. איך נכון למדוד מרחק לאורך נחל במפה?
הצג תשובה והסבר
התשובה הנכונה: במקטעים, כדי להגיע לדיוק גבוה ככל האפשר
במפה נמדד רק המרחק האווירי, שקטן מהמרחק שעוברים בפועל. מדידה במקטעים היא מה שמקרב את שני המספרים זה לזה.
3. כיצד אפשר להיעזר בשלוחה כדי לאתר מפגש נחלים?
הצג תשובה והסבר
התשובה הנכונה: כל שלוחה יורדת לפיצול נחלים
זהו אחד הכללים השימושיים בניווט: הקצה התחתון של השלוחה יושב תמיד בנקודה שבה שני ערוצים נפגשים.
4. מהו מדרון קעור?
הצג תשובה והסבר
התשובה הנכונה: מדרון מתון בתחתיתו שהופך תלול ככל שמעפילים אל פסגתו
כלומר החלק הקשה מגיע אחרון, כשכבר התעייפתם — וזה ההבדל המעשי בינו לבין המדרון הקמור.
5. כיצד סופרים מרחק בצעדים כפולים?
הצג תשובה והסבר
התשובה הנכונה: כל שני צעדים נספרים כצעד אחד
השיטה מקטינה את מספר הספירות בחצי, וזה מה שמאפשר לספור מאות מטרים בלי לאבד את החשבון.
6. היכן נמצאת קצרין?
השאלה נשאלת על מפה אילמת של צפון ישראל, ועליה 11 נקודות: בית שאן · דאליית אל-כרמל · חיפה · טבריה · מטולה · נהריה · נצרת · עפולה · צפת · קצרין · קריית שמונה.
הצג תשובה והסבר
התשובה הנכונה: קצרין, כ־17 ק"מ ממזרח לצפת
מועצה מקומית בתחילתה של רמת הגולן, כ-300 מטר מעל פני הים.
7. היכן נמצאת הרצליה?
השאלה נשאלת על מפה אילמת של מרכז ישראל, ועליה 11 נקודות: אריאל · אשדוד · בית שמש · הרצליה · חדרה · ירושלים · מודיעין-מכבים-רעות · נתניה · פתח תקווה · רחובות · תל אביב-יפו.
הצג תשובה והסבר
התשובה הנכונה: הרצליה, כ־10 ק"מ מצפון-מערב לפתח תקווה
בדרום השרון, על החוף שבין נתניה לתל אביב.
8. היכן נמצאת קריית גת?
השאלה נשאלת על מפה אילמת של דרום ישראל, ועליה 11 נקודות: אופקים · אילת · אשקלון · באר שבע · דימונה · ירוחם · מצפה רמון · ערד · קריית גת · רהט · שדרות.
הצג תשובה והסבר
התשובה הנכונה: קריית גת, כ־19 ק"מ מצפון-מזרח לשדרות
בשפלת יהודה הדרומית, על כביש 40 שבין גוש דן לבאר שבע.
מה נשאלים בפועל
השאלות בשער הזה בודקות בעיקר את הגדרות צורות השטח ואת המספרים שנלווים להן, ולא הבנה כללית של מפה. ההפרש בין קו גובה לקו גובה, עשרה מטרים, חוזר יותר מפעם אחת: גם ישירות וגם דרך ההסבר מדוע כיפה סמויה אינה מסומנת בקו סגור. מלכודת קבועה היא ההיפוך בין שלוחה לגיא – בשלוחה כיוון עלייה אחד ושלושה כיווני ירידה, ובגיא בדיוק להפך. שווה לזכור שעולים לכיפה דרך שלוחה ויורדים דרך גיא, שהאוכף מחבר בין שש כיפות, שכל הגאיות מתנקזים לנחל, ושספירת מרחק בניווט נעשית בצעדים כפולים – שני צעדים שנספרים כאחד. גם ההבחנה בין מפה גאוגרפית, שמכילה שטח נרחב ואינה יורדת לפרטים, לבין מפה טופוגרפית, שהגבהים בה מדויקים והיא הבסיס לניווט, נשאלת ישירות. קבוצת שאלות שנייה עוסקת בסוגי המדרון, וכאן ההיפוך בין קמור לקעור הוא הטעות השכיחה: הקמור תלול למטה ומתון למעלה, והקעור להפך. שווה להיכנס לבחינה עם ארבעת סוגי השטח והמספרים שלהם מוכנים – מישורי כשהפרש הגבהים בין הבלטים שואף לאפס, גלי עד שלושים מטרים, גבעי בין שלושים לשש מאות, והררי מעל שש מאות – ולזכור שהמדידה היא של ההפרש בין הבלטים ולא של הגובה מעל פני הים. ולבסוף, ההשוואה בין קו רכס לקו אפיק חוזרת כמעט תמיד כזוג יתרון-חיסרון: הרכס נותן זווית ראייה טובה אך קשה לתנועה ומזמין טעויות, והאפיק ברור במפה וטועים בו פחות אך הראייה בו קצרת טווח.
שאלות נפוצות
מה ההבדל בין תבליט לתכסית?
התבליט הוא צורת פני השטח עצמם, והתכסית היא מה שמכסה אותם. התבליט הוא שם כולל לכל צורות פני השטח – כיפה, נחל, שלוחה, גיא ועוד – והוא משורטט במפה בקווים חומים דקים. התכסית היא קבוצת פרטי הנוף שמכסים את השטח: כביש, גדר, גשר, מחצבה, קו מתח, עצים וכדומה, והיא מסומנת בסימנים מוסכמים בצבעים שונים שמופיעים במקרא בתחתית המפה. ההבדל המעשי הוא שהתבליט קבוע ואינו משתנה בתכיפות, ואילו התכסית משתנה: כביש נסלל, מחצבה נפתחת, עצים נכרתים. לכן ניווט נשען קודם כול על התבליט.
איך מזהים במפה כיפה, אוכף, שלוחה וגיא?
כל אחת מארבע צורות השטח האלה נראית אחרת בקווי הגובה. כיפה מתוארת במערכת של קווים סגורים, שאינם בהכרח מעגליים לגמרי, והיא נקודת שיא גובה: מכל כיוון שנתקדם ממנה נהיה בירידה. אוכף דומה בצורתו לאוכף רכיבה – ממרכזו עולים בשני כיוונים מנוגדים אל כיפות ויורדים בשני כיוונים מנוגדים אל גאיות – והוא מחבר בין שש כיפות. שלוחה היא בלט מוארך שיוצא ממקום גבוה ויורד מטה, ובראשה תמיד יש כיפה. גיא הוא ההפך שלה, מוביל למעלה לאוכף ולמטה לנחל, ולרוב מסומן בקו כחול.
מהי כיפה סמויה ולמה היא לא מסומנת במפה?
כיפה סמויה היא כיפה לכל דבר, שגובהה נמוך מהפרש שני קווי גובה סמוכים במפה. מכיוון שההפרש בין קו גובה לקו גובה הוא 10 מטרים, כיפה שההתרוממות שלה קטנה מכך אינה מגיעה לקו הגובה הבא ולכן לא מצוירת סביבה טבעת סגורה. הדרך המעשית לזהות אותה היא דרך האוכף: משני צידי אוכף תמיד יש כיפות, ולכן אם במפה לא מסומנת כיפה באחד הצדדים, יש שם כיפה סמויה. זו אחת השאלות שחוזרות בבחינה, כמעט תמיד בניסוח של 'מדוע', ותשובות המסיח בה נוטות להציע גבהים אחרים – למשל 300 מטר – או הסבר שקשור בשלוחות ובכיווני ירידה, ולא בהפרש שבין קווי הגובה עצמם.
לפי מה בוחרים ציר ניווט?
לפי נוחות התנועה, לא רק לפי אורך הציר. ציר קצר אינו בהכרח הציר המהיר ביותר: ככל ששיפוע המדרון תלול יותר כך התנועה קשה יותר, ותנועה בשיפוע צד מאיטה את הקצב ומגדילה את הסיכוי לפציעה. גם 'תפירה' – ציר שמרובה בעליות ובירידות – משפיעה ישירות על עייפות המנווט. תנועה בקו רכס נותנת זווית ראייה טובה על שטח הניווט, אך התנועה בה קשה לעיתים וטעות בקריאת המפה יקרה. תנועה בקו אפיק מפחיתה טעויות, כי צורת השטח כמעט אינה משתנה וברורה במפה, אך הראייה בה קצרת טווח.
למה המרחק שנמדד במפה קטן מהמרחק שעוברים בפועל?
משום שבמפה נמדד רק המרחק האווירי – הקו הישר בין שתי נקודות – ואילו בשטח עוברים גם את העליות והירידות שביניהן. כשעוברים מכיפה לכיפה, המרחק האווירי שאפשר למדוד במפה יהיה תמיד קטן מן המרחק האמיתי שנעבור בפועל, וההפרש גדל ככל שהתבליט חד יותר. מכאן גם הכלל למדידת מרחק לאורך נחל: מודדים במקטעים ולא בקו אחד מהתחלה עד הסוף, כדי להגיע לרמת הדיוק הגבוהה ביותר. את המרחק בפועל סופרים בצעדים כפולים – כל שני צעדים נספרים כצעד אחד – ולפני הניווט יש לבדוק כמה צעדים כאלה אתם עושים במאה מטרים, מספר שאישי לכל מנווט.
איך מחלקים שטח למישורי, גלי, גבעי והררי?
לפי הפרשי הגבהים בין הבלטים שבתוכו, ולא לפי הגובה מעל פני הים. ניתוח מבנה התבליט הפנימי של שטח מגלה בדרך כלל שהוא מתחלק לסוגי שטח עיקריים שנבדלים זה מזה בבירור בהפרשי הגבהים שבין הבלטים. שטח מישורי הוא שטח שהפרש הגבהים בין בלטיו שואף לאפס; שטח גלי הוא שטח שההפרש בו מגיע עד שלושים מטרים; שטח גבעי הוא שטח שההפרש בו נע בין שלושים לשש מאות מטרים; ושטח הררי הוא שטח שההפרש בו גבוה משש מאות מטרים. מכיוון שהמדידה היא של ההפרש ולא של הגובה, רמה גבוהה ושטוחה אינה שטח הררי, ובקעה עמוקה יכולה בהחלט להיות מישורית.
מה ההבדל בין מפה גאוגרפית למפה טופוגרפית?
מפה היא תיאור גרפי מוקטן של יחידת שטח ממבט על, ושתי המפות האלה נבדלות במה שהן מוותרות עליו. מפה גאוגרפית מכילה שטח נרחב ואינה יורדת לפרטים: היא כוללת גבולות בין מדינות, אוצרות טבע ונתונים כלליים אחרים, וטובה להיכרות עם אזור אך לא להתמצאות בתוכו. מפה טופוגרפית היא מעין תצלום של פני השטח: היא מכילה את כל פרטי הנוף של השטח – עצים, כבישים וכדומה – וגם את פני השטח עצמם. גודל השטח שהיא מכסה מצומצם והגבהים בה מדויקים, ולכן היא הבסיס הטוב לניווט, כלומר להתמצאות ולכיוון אל יעדים בשטח.
עדיף לנווט בקו רכס או בקו אפיק?
לכל אחד מהם יתרון וחיסרון שהם שני צדדים של אותו מטבע, ולכן אין תשובה אחת. היתרון של קו הרכס הוא שאתם במקום גבוה שנותן זווית ראייה טובה על שטח הניווט; החיסרון הוא שהתנועה בו קשה לעיתים, וקריאה לא נכונה של המפה שם יכולה להיות קטלנית. היתרון של קו האפיק הוא שטועים בו הרבה פחות, מפני שהשטח כמעט אינו משנה את צורתו והוא ברור מאוד במפה; החיסרון הוא ראייה לטווח קצר, ולעיתים הליכה קשה יותר. כשהולכים בערוץ שיש בו פיצולים רבים חשוב ללכת במרכזו, כדי לא לטעות ולפנות לאחד הפיצולים.