נשק — פרק 10 במקראות ישראל

בטיחות בנשק

הפרק הזה כפוף להנחיות מבק"א יבשה ואינו תחליף להן. על המפקד ועל החייל להעמיק בפקודות לפני ביצוע פעולות עם הנשק האישי – כרך א': הוראות בטיחות בירי ובלת"צ. על כל לוחם להכיר את השימוש הבטיחותי בנשק האישי שלו, ועל המפקדים להדגיש את כללי הבטיחות בכל טיפול בנשק ובכל ירי.

שיעורים ותדריכים לחיילים על כלי נשק אישי

על החייל ללמוד ולתרגל שימוש בכלי הנשק האישי, הכולל:

לימוד משולש הבטיחות בכלי נשק

לימוד סדר פעולות בדיקה, טעינה ופריקה

לימוד פירוק והרכבה של כלי נשק

ביצוע ירי ותפעול מעצורים

לימוד מצבי נשיאת כלי נשק – מצב 'לבן' ומצב 'שחור'

המפקד יעביר לחייל תדריך וידגיש בפניו את הדברים הבאים:

אחריותו האישית של החייל למצב כלי הנשק (מצב לבן או שחור)

מצב היסוד של כלי הנשק הוא ללא מחסנית ב'הכנס' ועם 'מק-פורק' בכלי הנשק

איסור על משחקים בכלי נשק או כל פעולה עבריינית אחרת בכלי נשק

חובת דיווח בעת זיהוי עבריינות בכלי נשק

כללי הבסיס לבטיחות בנשק בכל תרחיש הם משולש הבטיחות:

הדק, קנה וכדור – יש להתייחס לנשק תמיד כטעון ודרוך.

הדק – אין להכניס את האצבע לשמורת ההדק, אלא אם העין, הכוונת והמטרה נמצאות באותו קו.

קנה – אין לכוון קנה על מטרה שלא רוצים לפגוע בה, ואין לחצות קו קנה של מישהו אחר.

כדור – תמיד התייחס לנשקך כאל טעון.

על הלוחם להיות מודע למצב נשקו תמיד, ולהתייחס אליו כטעון ודרוך בכל מצב.

נקפיד על משולש הבטיחות כל עוד הנשק עלינו.

בשעות אימון ובמטווחים יש חוקים נוספים להתנהלות ראויה עם הנשק, לפי מבק"א.

הת"ת – מערכת הנשק

1. מבנה וחלקים

המבנה הכללי של כל הרובים ממשפחת AR-15 זהה. הרובה מורכב משני חלקים עיקריים שניתנים לפירוק. החלק העליון (Upper), שבו הקנה, הכוונת הקדמית, פתח פליטת התרמילים ועוד; והחלק התחתון (Lower), שבו בית המחסנית, ההדק, הנוקר, הקת ועוד.

חלקי הנשק העיקריים ב-M4: קת, ידית דריכה, כוונת אחורית (חרירית), גשר נשיאה, פתח פליטת תרמילים, מתפסים, כוונת קדמית, להב קנה, סתרשף, נועלן, פיני פתיחת הגוף ועוד.

חלקי המכלול והבריח: נוקר, פין פציל, שן חובקת או חולצת, שיניים נועלות, שיניים גורפות ושן פולטת. תפקידם: לחבוק את התרמיל, לנעול את המכלול, לגרוף כדורים מן המחסנית ולפלוט את התרמיל אחרי הירי.

שן חובקת או חולצת – תפקידה לתפוס בכרכוב הכדור וללוות אותו בעת הכניסה לבית הבליעה, ולאחר הירי למשוך את התרמיל החוצה.

שיניים נועלות – תפקידן לנעול את המכלול בבית הבליעה. כל השיניים החיצוניות תורמות לנעילה.

שיניים גורפות – ממוקמות בתחתית השושנה, ותפקידן לגרוף כדורים מן המחסנית, פעם מצד ימין ופעם משמאל.

שן פולטת – שן קפיצית, שתפקידה לתת דחיפה לתרמיל כדי שייצא מפתח פליטת התרמילים.

7. שימון: החלקים שיש לשמן בנשק הם החלקים שצריכים לנוע בפעולת המחלק לפנים ולאחור.

יש לזכור אילו חלקים צריך לשמן בעזרת ראשי התיבות מפ"ץ.

מ – מסילה, פ – פין המחלק, צ – צוואר בריח.

8. ניקוי:

לאחר ירי או אימון יש לפרק את הנשק לפי הנהלים, ולנקות את הקנה, את בית הבליעה, את המכלול, את הבריח ואת נקודות החיכוך מן הפיח ומן הלכלוך שנוצרו בירי.

החלקים שיש לנקות היטב בנשק הם החלקים שמשתתפים בתהליך הפיצוץ. החלקים האלה צריכים להיות נקיים כדי למנוע פיצוץ קנה. יש לזכור אותם לפי ראשי התיבות קב"ן: ק – קנה, ב – בית הבליעה, נ – נוקר.

טיפול יומי

כדי לשמור על מצבו התקין של הנשק יש צורך בטיפול יומי, גם כשאין יורים בו. בצע טיפול יומי לפי השלבים הבאים: נקה את כל החלקים החיצוניים מחול ומאבק בעזרת המברשת הדו-שימושית; נקה את העדשות בעזרת נייר אורז (בכוונת ברזל יש לנקנ"ש את אזור העילרוד והצידוד, כדי למנוע הצטברות לכלוך ולהקל על הזזת קליקים); פרק את הרובה פירוק ראשוני בלבד; נקה את החלקים הפנימיים מפיח, והקפד על ניקוי בית הבליעה בעזרת מברשת ניקוי בית הבליעה; נקה היטב את פני הבריח בעזרת פלנלית; ושמן בשימון דק את החלקים הבאים – מסילת המחלק, החלק האחורי של שיני הבריח ופין טלוויזיה.

אין לשמן את שיני הבריח, את בית הבליעה ואת הקנה.

הערות:

הקפד על ניקוי יסודי של בית הבליעה. לכלוך בבית הבליעה יקשה על הבריח לבצע נעילה תקינה ויגרום לתקלות בחליצה ובהפלטה.

הקפד על ניקוי יסודי של פני הבריח. הבריח חובק את כרכוב התרמיל, ולכלוך על פניו יגרום לתקלות בנעילה.

אחזקת נשק:

הכנת מערכת הנשק ללחימה:

בדיקת אמל"ח – כוונת (תקינות), סוללה, מחסניות, קת מותאמת ליורה, ורצועה שאינה מפריעה בירי ובתפעול מעצורים.

בדיקת תקינות בתחילת אימון – בדיקה שיטתית של הקנה, הכוונות, המכלול, המחסניות ועוד, כדי לוודא שהנשק מוכן לירי בטוח ותקין.

יסודות הירי

יסודות הירי הם הגורמים המשפיעים ביותר על יכולת הירי של הלוחם. יש שלושה יסודות ירי, ונזכור אותם בעזרת ראשי התיבות מי"ה – מכוון, יציבות, הדק. יישום נכון של היסודות יביא לירי מדויק ויעיל.

חשוב לזכור: 'היורה הטוב ביותר הוא היורה שמשפיע הכי פחות על הנשק שלו'.

מכוון – תהליך מתמשך, שכולל את כיוון הנשק, יישור הכוונות, רכישת תמונת כוונת ופיצוי סטייה בליסטית במהלך הירי. המכוון כולל חישוב בליסטי נכון, תוך התחשבות בהיסט המתאים לפגיעה בטווחים שונים.

חוק המכוון עוסק ביכולת לבצע חישוב בליסטי נכון, בהתאם לטווח, לרוח, לסוג הקליע ולתנאי השטח.

הדק – שליטה נכונה בהדק תאפשר ירי תוך שמירה על מכוון תקין, עד לעזיבת הקליע את הקנה. השליטה בהדק והיציבות פועלות יחד ומשפיעות על איכות הירי.

יציבות – יכולתו של החייל ליצור מנח ירי יציב ככל האפשר, כדי להשאיר את המכוון על המטרה בצורה יציבה מספיק עד סיום הירי.

סנכרון ואיזון בין היסודות – סנכרון היסודות יתבצע יחד, ולא באופן טורי. היסודות משפיעים זה על זה ועל היורה.

הגורמים המשפיעים על היסודות:

מכוון:

תמונת כוונות – התמונה שנראית ליורה כאשר הוא מציב את הכוונת בצורה נכונה ביחס למטרה.

בחירת גודל הנקודה ומשחק המישורים – התאמת גודל הנקודה ויכולת ההתמקדות במישור הנכון.

שליטה בקו הראייה, התאמת מרחק הכוונת מן העין, ושמירה על אותה נקודת לחי על הקת שוב ושוב.

הדק:

סחיטת הדק רציפה, חלקה ואיטית ככל האפשר, ללא 'משיכה' חדה שתגרום להסטת הנשק.

הימנעות מ'שבירת יד', מחיזוק יתר, או מעבודה מן הכתף במקום מאצבע ההדק.

יציבות:

בחירת מצב הירי המתאים – שכיבה, כריעה או עמידה – בהתאם לתנאי השטח ולמשימה.

יצירת כמה שיותר נקודות אחיזה עם הקרקע, ושימוש במחסנית, בשק חול, בקיר וכדומה לתמיכה.

שליטה בנשימות ושמירה על גוף רגוע ככל האפשר בזמן הירי.

איפוס

כל כמה זמן צריך לבצע איפוס? לאחר הורדת הכוונת, במקרה שהנשק מקבל זעזוע, לפני פעילות מבצעית, ואם הנשק הגיע מן הנשקייה – כחדש או לאחר טיפול.

1. הגדרת איפוס: תיאום נקודת המכוון למסלול מעוף הקליע.

בדפית הזאת נלמד איך לאפס את הנשק בצורה נכונה, כך שהקשת הבליסטית תתאים לצורכי הלחימה.

נפ"מ – נקודת פגיעה ממוצעת, על סמך מקבץ אמין. נפ"ר – נקודת פגיעה רצויה; את קו גובה הנפ"ר נסמן בטוש מודגש על גבי האיפוסון.

2. נקודת מכוון טבעית (מצב אפס):

מצב אפס הוא מציאת נקודת המכוון הטבעית – הנקודה שאליה מכוון הנשק כאשר היורה מרפה את שריריו ומושגת תמיכה מרבית בגוף.

מצב אפס מיועד לבדיקה עצמית של היורה, כדי לוודא שיש יחס נכון בין מצב הגוף למטרה.

מתי נבצע מצב אפס? עם הכניסה למצב הירי ולפני תחילת הירי, ובמצב שכיבה לפני האיפוס.

שלבי ביצוע מצב אפס:

א. היכנס למצב ירי, בחר את נקודת המכוון והוצא את כל האוויר.

ב. עצום עיניים ונשום שתי נשימות רגילות. בסיום הנשימה השנייה הוצא את כל האוויר מן הריאות ועצור את הנשימה.

ג. פקח עיניים והבט על מיקום המכוון על המטרה – ברוב המקרים תהיה סטייה כלשהי.

ד. תקן את מצב גופך לפי מיקום הנקודה, לפי אחיזתך בנשק ולפי היציבות שלך.

לאחר אימון בכמה מצבי ירי, על היורה לזהות את מצב האפס שלו באופן אינטואיטיבי.

שלבי איפוס:

סד"פ איפוס ל-10 מ':

זיהוי נפ"ר וסימונו על גבי האיפוסון. המטרה: פגיעות על גבי הנפ"ר המסומן.

ירי 3 כדורים, כאשר נקודת המכוון היא הקצה התחתון של המשולש (איפוסון ברזל) או העיגול המרכזי (איפוסון השלכה).

מדידת מקבץ – על המקבץ להיות קטן מ-1 ס"מ, כלומר הכדורים נושקים זה לזה. מבצעים לפחות 3 מקבצים עד להשגת התוצאה.

לאחר השגת מקבץ – מזיזים קליקים בצורה גסה לנפ"ר, ויורים שוב כדי לוודא שהפגיעות זזו למקום הרצוי.

אם אין אפשרות לירות לווידוא איפוס ב-50 מ', או בהכשרת טירונים, עוברים למקצה איפוס ב-25 מ'.

סד"פ איפוס ב-25 מ':

ירי 5 כדורים, כאשר נקודת המכוון במרכז מטרת האיפוסון.

מדידת מקבץ – על המקבץ להיות קטן מ-4 ס"מ.

מציאת נפ"מ וחישוב המרחק בין הנפ"מ לנפ"ר.

בהמשך – התאמת מספר הקליקים לפי טבלאות הנפ"ר ושווי קליק, עד להשגת איפוס תקין.

סד"פ איפוס ב-50 מ' (ווידוא איפוס):

ירי 5 כדורים למטרה הישגית, כאשר נקודת המכוון במרכז המטרה; בכוונת ברזל מכוונים סוכרייה על מקל.

מדידת מקבץ – על המקבץ להיות קטן מ-8 ס"מ. ההישג הנדרש הוא 35, ולפחות 3 פגיעות בשחור.

במידת הצורך נזיז קליקים בכוונת לפי הסרגל. שימו לב ששווי קליק כאן גדול פי 2 משווי קליק ב-25 מ'.

כאשר הנפ"מ והנפ"ר נמצאים באותו מקום, הנשק מאופס.

* אם המקבץ שנוצר גדול מ-10 ס"מ והפגיעות רחוקות מנקודת המכוון ב-10 ס"מ ומעלה, על היורה לבצע ירי נוסף בטווח 10 מ' או 25 מ'.

בליסטיקה

א. מהי בליסטיקה? בליסטיקה היא תורה שעוסקת במעופם של גופים באוויר ללא הנעה עצמית.

מסלולו ויציבותו של הקליע תלויים במשקל הקליע, באורך הקנה, במעלה הסלילים, בכמות אבק השריפה ובסוגו, ובמבנה הקליע.

ב. בליסטיקה פנימית – החלק בבליסטיקה שעוקב אחר תנועת הקליע, מרגע סחיטת ההדק ועד יציאת הקליע מקדח הקנה.

התהליכים שמתרחשים בבליסטיקה פנימית:

א. שרשרת הפיצוץ – מעבר האנרגיה מן הנוקר אל אבק השריפה, והפיכתו לגזים חמים.

ב. תנועת הקליע בקנה – יציבות הקליע באוויר תלויה בסחרור הקליע סביב עצמו (סיבסוב).

התנועה הסיבובית נוצרת על-ידי הסלילים בקנה. הסלילים גורמים לקליע להסתובב ולנוע בצורה יציבה באוויר.

מעלה סלילים – המרחק באינצ'ים שהקליע צריך לעבור בתוך הקנה כדי להשלים סיבוב מלא סביב עצמו.

מעלה סלילים 1:12 – לדוגמה ב-M16 ארוך או קצר ובמא"ג. הקליע משלים סיבוב כל 12 אינץ'.

מעלה סלילים 1:7 – לדוגמה בתבור, במיקרו תבור, בנגב וב-M4. הקליע משלים סיבוב כל 7 אינץ'.

'תת-סיבסוב' – תופעה שבה הקליע אינו משלים את מלוא הסיבסובים הנדרשים כדי להיות יציב באוויר, ולכן מתחיל 'להצליף' במעופו.

תת-סיבסוב נגרם בשל תחמושת שאינה תואמת את מעלה הסלילים של הנשק.

תופעות שנגרמות עקב בליסטיקה פנימית:

הדף – תנודות האוויר שנובעות מהתפרצות הגזים לאחר יציאת הקליע, וגורמות לנשק לעלות למעלה.

רתע – בתגובה לדחיפת הקליע לפנים, הנשק נע לאחור.

3. בליסטיקה חיצונית – תנועת הקליע מרגע יציאתו מקדח הקנה ועד פגיעתו במטרה.

עקרון ההתמדה (האינרציה) – כיוון הקליע. כל גוף נוטה להישאר במצב שבו הוא נמצא, והקליע שואף לשמור על מהירותו ועל כיוונו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני.

הכוחות הפועלים על הקליע בזמן מעופו:

1. כוח הכבידה – מושך את הקליע כלפי מרכז כדור הארץ וגורם לו להנמיך.

2. כוח החיכוך – הקליע מתחכך באוויר, וצפיפות האוויר יוצרת התנגדות שמאטה אותו.

מושגי יסוד נוספים בבליסטיקה חיצונית – השפעת הרוח, הטווח, זווית הירי ופרמטרים נוספים.

הקשת הבליסטית

הקשת הבליסטית שנבחרה בצה"ל מכונה 50-200. היא נבחרה מכמה סיבות: הסטנדרט באופן הפעלת החי"ר, ייעול הטווחים שבהם כוחות היבשה יפגשו אויב לרוב, ויכולות האמל"ח בשילוב יכולות היורים.

מכאן נובע שבכל טווח אחר שאינו נקודות האפס – 50 ו-200 מטר – עלינו לכוון תוך התחשבות בסטייה הבליסטית, בהתאם לנשק ולכוונת שאנחנו משתמשים בהם, כדי לפגוע בדיוק במקום הרצוי.

ובפשטות, נעריך את המרחק ונפעל לפיו: עד 50 מטר, למשל 10 מטר, הכדור עדיין במגמת עלייה, ולכן נצטרך לכוון קצת למעלה מן הנקודה שבה נרצה לפגוע.

בטווחי האיפוס, 50 ו-200 מטר: הכדור יפגע בדיוק במקום שאליו נכוון.

בין 50 ל-200 מטר, למשל 100 מטר: הכדור נמצא בשיא הגובה של הקשת, ולכן נצטרך לכוון קצת למטה כדי לפגוע במדויק.

מעל 200 מטר: הכדור כבר מתחיל ליפול, ולכן נצטרך לכוון קצת למעלה כדי לפצות על נפילתו.

סוגי תחמושת

השוואה בין כדור ירוק לכדור לבן:

השפעת סוג הקליע על נזקי רקמות הגוף:

הכדור הלבן – עשוי עופרת מצופה בנחושת. הנחושת והעופרת רכות ונמעכות בקלות רבה יותר.

בפגיעה בעצם קשיחה, כגון עצמות, ציפוי הנחושת והעופרת נמעכים ונקרעים, והדבר גורם לקליע להתפרק לרסיסים.

כתוצאה מכך רסיסים יכולים להיתקע בגוף או לצאת בצורה פחות ישירה.

מסקנה: הכדור הלבן קטלני יותר, אך פחות יציב באוויר, ולכן משמש לטווחים קרובים יותר.

הכדור הירוק – עשוי גם הוא מעופרת מצופה בנחושת, אבל ליבת הקליע עשויה מפלדה, חומר קשה יותר.

נדרש כוח התנגדות גדול יותר כדי למעוך את ליבת הפלדה, ולכן הקליע שומר על צורתו לאורך התנועה, חודר טוב יותר ומגיע לטווחים רחוקים יותר.

במפגש עם הגוף ועם העצמות ליבת הפלדה תשמור על צורתה, לא תימעך ולא תישבר, ותחדור בצורה ישירה יותר.

מסקנה: לכדור הירוק יש ליבת פלדה, שהופכת אותו לכבד ויציב יותר באוויר ומאפשרת לו להגיע לטווחים רחוקים יותר, אך עם פיזור נזק שונה.

מעצורים

א. דגשים כלליים לתפעול מעצורים:

כדי שתפעול המעצורים יהיה נכון ומהיר, על החייל להקפיד על כמה דגשים:

הכרזה על מעצור וניסיון נצירת הנשק – לאחר זיהוי מעצור, הפעולה הראשונה היא נצירת הנשק, במידת האפשר, והכרזה 'מעצור'.

מבט אל מכלול הנשק לפני תחילת תפעול המעצור – זיהוי סוג המעצור מתבצע על-ידי זיהוי מצב המכלול.

יציאה מקו האש – יש לשאוף לתפעל את המעצור מאחורי מסתור או מחסה, שמספקים הגנה בזמן שהלוחם אינו יכול להשיב אש.

תפעול המעצור מתבצע כאשר הקנה מול המטרות, בין הגדרות הגזרה.

קשר עין עם המטרה – על היורה לשמור על קשר עין עם המטרה במקביל לתפעול המעצור.

ב. מעצור ראשון:

זיהוי: מכלול לפנים, בוצעה נקירה אך לא נורה כדור.

גורמים: מחסנית לא תקינה, אי-הזנת כדור, תקלה בתחמושת וכדומה.

תפעול: הקשה על המחסנית, דריכה, בדיקת המשך ירי.

ג. מעצור שני:

זיהוי: מכלול באמצע הדרך, נראה חלק מן התרמיל או מן הכדור, ואי אפשר לדרוך באופן מלא.

גורמים: לכלוך, תרמיל תקוע, בעיית הזנה קשה.

תפעול: ניסיונות דריכה, פירוק מחסנית, וטיפול בתרמיל או בכדור התקוע בהתאם לנהלים.

ד. מעצור שלישי – גמר

זיהוי: מכלול מאחור, תפוס על עצר המחלק, ובית הבליעה נקי.

גורמים: גמר תחמושת.

תפעול: מבט למכלול וזיהוי המעצור, הכרזה, נצירה, הוצאת המחסנית הריקה, הוצאת מחסנית מלאה מן הווסט והכנסתה לנשק, ולחיצה על עצר המחלק – המכלול ישתחרר, ינוע קדימה ויטען את הנשק. הלחיצה על עצר המחלק מחליפה את הצורך לדרוך את הנשק מחדש, וכך מקצרת את פרק הזמן שבו הנשק במצב לא מבצעי. לאחר מכן, המשך ירי.

ה. מעצור אי-חליצה

זיהוי: במעצור אי-חליצה המכלול נמצא כמעט לפנים, ללא נעילה, ואי אפשר לדרוך את הנשק. גם לנצור את הנשק לא יהיה אפשר.

גורמים: הצטברות לכלוך; ירי ממושך עם נשק חם, שכן החום בבית הבליעה יכול לגרום להתרחבות התרמיל ולתקיעתו; תחמושת פגומה; צינורית גזים בלויה או סתומה.

תפעול: הוצאת מחסנית, אחיזה בידית הדריכה, והכאה בזהירות עם הקת ברצפה או בשקע הכתף תוך ניסיון דריכה. הכנס מחסנית ודרוך שוב. הקפד על משולש הבטיחות בעת תפעול המעצור.

ו. מעצור ארובה:

זיהוי: התרמיל תקוע בין בית הבליעה לשושנה ובולט מחוץ לפתח הפליטה בזווית של 90°. המעצור נגרם עקב חזרה מהירה של המכלול לפני פליטת התרמיל.

גורמים: חום בעקבות ירי מסיבי ורציף, צינורית גזים שחוקה, קפיץ מחזיר תקול, שן פולטת רפויה.

תפעול: נצירת הנשק, הוצאת המחסנית, וטיפול בתרמיל התקוע בהתאם לסד"פ – הטיית הנשק, דריכה ושליפת התרמיל בזהירות.

ז. מעצור ברוך:

זיהוי: המכלול נמצא באמצע בית הבליעה, ואפשר לראות תרמיל או כדור תקוע מעל המכלול, בינו לבין ידית הדריכה.

גורמים: המעצור הזה קורה רק בנשקים ממשפחת AR-15 (M4, M16), בגלל מבנה ידית הדריכה. אין גורם ישיר שגורם לו.

תפעול: נצירת הנשק, הוצאת מחסנית, דריכת הנשק כמה שיותר והחזקת המכלול על עצר המחלק. דחוף את ידית הדריכה לפנים וּודא שהגוף התקוע השתחרר. החזר מחסנית ודרוך שוב. אם לא עבד, דחוף אולר או מברג לבית הבליעה, ואם אין – נסה להוציא ביד בזהירות.

1) תפעול מעצורים בלילה:

כאשר מתרחש מעצור בתנאי חשיכה קשה לאבחן את מצב המכלול. על החייל לבצע אבחון על סמך ניסיונו ושיקול דעתו, ולהשתמש בעזרים כמו פנס, סימון מחסניות ועוד.

יש פתרונות נוספים לזיהוי מעצורים בלילה: סימון המחסנית, שימוש ברצועה כעוגן, הקפדה על סדר פעולות ברור ועוד.

החייל צריך להפעיל חשיבה ולא לפעול אוטומטית, להפעיל שיקול דעת ולהתאים את הפעולה לסוג המעצור.

סימון המחסנית – צביעת תושבת הכדורים בטיפקס; כך, לדוגמה, נזהה גמר.

מעצור בתחילת הירי: כאשר נגרם מעצור עוד לפני תחילת הירי, יש להתייחס אליו כמעצור ראשון. כדי להקטין את הסיכוי להיווצרות מעצור ראשון, יש לבצע ווידוא כדור, כאשר אנחנו מצליחים לראות את בית הבליעה.

מעצור במהלך הירי: אם החייל אינו מצליח לזהות את המעצור וירה מספר כדורים בלבד, יתפעל אותו כמעצור שני.

אם עדיין לא נפתר, יש שתי סיטואציות אפשריות: אם אפשר לדרוך חלקית את הנשק – יש לתפעל מעצור ברוך; ואם אי אפשר לדרוך את הנשק כלל – יש לתפעל כמעצור אי-חליצה.

מצבים

מצב שכיבה:

מצב הירי האידיאלי. מאפשר מקסימום נקודות אחיזה עם הקרקע, ולכן הוא היציב והמדויק ביותר.

לדוגמה: ירי ממחסה נמוך, ממארב במדרון, וכשרוצים דיוק מקסימלי.

דגשים למצב שכיבה:

מסה מאחורי הנשק – מנח הגוף והרגל החזקה צריכים להיות מאחורי הנשק, כדי לתמוך ברתע.

פישוק בין הרגליים בהתאם לתנאי השטח ולנוחות היורה.

היישענות על עצמות ולא על השרירים.

היד החלשה נמצאת מתחת לנשק, מעל ציר קו קנה-מטרה.

אין להפעיל לחץ על הנשק, אלא רק לתמוך בו.

קת בשקע הכתף.

ארבע אצבעות על ידית האחיזה, ואצבע הירי מחוץ לשמורת ההדק.

מגרעת היד למגרעת הנשק.

לחי סחוטה על הקת בקלילות.

מחסנית על הרצפה במידת האפשר.

מצב כריעה:

מצב ביניים בין עמידה לשכיבה. יציב פחות משכיבה, אך מאפשר ירי מעל מחסות בינוניים.

שימושי כאשר תנאי השטח אינם מאפשרים שכיבה – שיחים, סלעים, קפלי קרקע.

דגשים למצב כריעה:

לחי סחוטה על הקת.

קת – שליש מן הקת מעל שקע הכתף, כדי למקם את הכוונות בגובה העיניים.

מרפק יד ימין רפוי וצמוד לגוף.

מצב עמידה:

מצב הירי הפחות יציב, אך מאפשר ניידות גבוהה ותצפית טובה.

מתאים לירי לטווחים קצרים יחסית, כאשר יש צורך בתגובה מהירה.

דגשים למצב עמידה:

קת בשקע הכתף – לתמיכה מיטבית ברתע.

היד החלשה אוחזת במתפסים ומצמידה את הנשק לשקע הכתף.

פלג הגוף העליון נשען לפנים לכיוון המטרה, לשם התנגדות לרתע.

לחי סחוטה על הקת – להקטנת הרתע ולשמירה על עקביות מול הכוונות.

אחיזה במתפסים בצורה יציבה, אך לא בכוח.

הבאת הכוונות לגובה העיניים, ולא להפך – כדי למנוע מנח גוף לא נוח ופגיעה ביציבות.

חניכה

חניכה היא תהליך שבו אדם בעל ניסיון בתחום מסוים מלווה, מדריך ומפתח אדם אחר, שנמצא ברמת ידע נמוכה משלו או בתחילת דרכו באותו תחום.

1. עקרונות בחניכת ירי:

א. ידע מקצועי – על המדריך להיות מומחה בתחומו בכל הרבדים: הכרת האמל"ח ומיומנות בהפעלתו, מיומנות באופן ביצוע הירי, וידע בבליסטיקה, בבטיחות, בתפעול מעצורים ועוד.

כאשר המדריך אינו מומחה בתחומו – החניכים יזהו זאת, והמדריך יאבד רלוונטיות.

ב. פשטות – יש לפשט ליורה את החומר ולהסביר לו באופן שמותאם לחניך, כדי שיבין ויצליח ליישם.

על המדריך ליצור הדרגתיות בתהליך הלימוד ולבנות את הידע של החניך שלב אחר שלב.

ג. הדגמה – על המדריך להדגים את השלם, ולאחר מכן לפרק אותו לקיטועים, כך שכל חניך יוכל ליישם את הדגשים ואת העקרונות.

ד. משוב – על המדריך לתת לחניך משוב ממוקד, חיובי ככל האפשר אך גם ביקורתי במקומות הנכונים, כדי לשפר ביצועים.

ה. בטיחות – המדריך אחראי להטמעת תרבות בטיחות, לעמידה בכל הכללים ולזיהוי כשלים בזמן אמת.

2. סכמת חניכה:

א. מיקום החונך ביחס ליורה – בדרך כלל מן הצד החזק של היורה, במיקום שמאפשר אחיזה ותמיכה במקרה הצורך.

ב. הגדרת נקודות האחיזה עם הנשק, והסבר על קת בשקע הכתף, לחי סחוטה, מנח גוף נכון ועוד.

ג. ניהול תרגול – מעבר בין שלבים: הסבר, הדגמה, ביצוע החניך, משוב, תיקון וחזרה.

חניכה טובה תייצר לוחם בטוח, מיומן ובעל תחושת מסוגלות גבוהה בירי.