כל שאלות נשק — פרק 10

תשובה: הדק, קנה וכדור

"עין, כוונת ומטרה" הם התנאי שבתוך צלע ההדק: האצבע נכנסת לשמורת ההדק רק כשהשלושה באותו קו.

תשובה: אין להכניס את האצבע לשמורת ההדק, אלא אם העין, הכוונת והמטרה באותו קו

האצבע נכנסת רק כשהירי כבר מוצדק, ולא רגע קודם. עד אז מקומה מחוץ לשמורה, גם כשהנשק מכוון קדימה.

תשובה: אין לכוון קנה על מטרה שלא רוצים לפגוע בה, ואין לחצות קו קנה של אדם אחר

הכלל מנוסח כך כי הוא נשען על ההנחה שהנשק טעון ודרוך תמיד — ולכן קנה שמופנה למישהו הוא כבר סיכון, בלי קשר למה שבבית הבליעה.

תשובה: תמיד יש להתייחס לנשק כאל טעון

זו ההנחה שכל השאר נשען עליה: לא בודקים ואז נזהרים, אלא נזהרים תמיד — כולל אחרי פריקה ובדיקה.

תשובה: ללא מחסנית ב'הכנס' ועם מק-פורק

מצב היסוד הוא נקודת המוצא שאליה מוחזר הנשק בכל פעם שאין בו צורך מבצעי, והאחריות עליו אישית של החייל.

תשובה: כל עוד הנשק עלינו

לא רק במטווח ולא רק כשהנשק טעון: כל עוד הנשק על הגוף, הכללים בתוקף — ובאימונים ובמטווחים מיתוספים עליהם חוקי מבק"א נוספים.

תשובה: החלק העליון (Upper) והחלק התחתון (Lower)

המבנה הכללי זהה בכל רובי המשפחה, וזו הסיבה שחייל שלמד לפרק אחד מהם מסתדר גם עם השני.

תשובה: הקנה, הכוונת הקדמית ופתח פליטת התרמילים

החלוקה הגיונית: בעליון כל מה שנוגע למסלול הקליע ולפליטת התרמיל, ובתחתון כל מה שנוגע להזנה ולהפעלה — בית המחסנית, ההדק, הנוקר והקת.

תשובה: לתפוס בכרכוב הכדור וללוות אותו, ואחרי הירי למשוך את התרמיל החוצה

היא מלווה את הכדור בשני הכיוונים — פנימה בכניסה לבית הבליעה, והחוצה אחרי הירי — ולכן לכלוך על פני הבריח פוגע ישירות בחליצה.

תשובה: לגרוף כדורים מן המחסנית, פעם מצד ימין ופעם משמאל

הן ממוקמות בתחתית השושנה, וההחלפה בין ימין לשמאל היא מה שמאפשר למחסנית להתרוקן בסדר.

תשובה: לתת דחיפה לתרמיל כדי שייצא מפתח פליטת התרמילים

היא שן קפיצית, ורפיון שלה הוא אחד הגורמים למעצור ארובה — התרמיל אינו נדחף החוצה בזמן והמכלול חוזר עליו.

תשובה: מסילה, פין המחלק, צוואר בריח

"מחלק" אינו ה-מ' של מפ"ץ — הוא מה ששלושת החלקים נעים איתו לפנים ולאחור, ולכן משמנים אותם. מולם קב"ן: קנה, בית הבליעה, נוקר — שמנקים היטב.

תשובה: קנה, בית הבליעה, נוקר

אלו החלקים שמשתתפים בתהליך הפיצוץ, ולכן ניקיונם אינו עניין של סדר אלא של מניעת פיצוץ קנה.

תשובה: כדי למנוע פיצוץ קנה

הפיח והלכלוך מצטברים בדיוק במסלול שבו הגזים החמים פורצים, ולכן פרק זמן קצר של הזנחה מספיק כדי להפוך ירי רגיל לתקלה מסוכנת.

תשובה: את שיני הבריח, את בית הבליעה ואת הקנה

השמן הולך רק לחלקים שנעים עם המחלק — גם לחלק האחורי של שיני הבריח, אבל לא לשיניים עצמן, ולא לקנה ולבית הבליעה שמנקים היטב.

תשובה: קושי של הבריח לבצע נעילה תקינה ותקלות בחליצה ובהפלטה

הבריח חובק את כרכוב התרמיל, ולכן לכלוך בבית הבליעה או על פני הבריח מפריע בדיוק לשלב שבו התרמיל אמור להישלף החוצה.

תשובה: מכוון, יציבות, הדק

ראשי התיבות מי"ה. שלושתם פועלים יחד ולא בטור, כי כל אחד מהם משפיע על השניים האחרים.

תשובה: כיוון הנשק, יישור הכוונות, רכישת תמונת כוונת ופיצוי סטייה בליסטית

המכוון אינו רגע אלא תהליך מתמשך שנמשך עד שהקליע עוזב את הקנה, וכולל גם חישוב בליסטי לפי הטווח, הרוח וסוג הקליע.

תשובה: יכולת החייל ליצור מנח ירי יציב ככל האפשר, כדי להשאיר את המכוון על המטרה

מכאן גם הכלל שמסכם את כל שלושת היסודות: היורה הטוב ביותר הוא זה שמשפיע הכי פחות על הנשק שלו.

תשובה: יחד, ולא באופן טורי

אין תור בין יסודות מי"ה — מכוון, יציבות והדק: הם משפיעים זה על זה ועל היורה, והמכוון עצמו הוא תהליך מתמשך עד סיום הירי.

תשובה: סחיטה רציפה, חלקה ואיטית ככל האפשר

משיכה חדה מסיטה את הנשק ברגע הקריטי. מאותה סיבה נמנעים משבירת יד, מחיזוק יתר ומעבודה מהכתף במקום מאצבע ההדק.

תשובה: תיאום נקודת המכוון למסלול מעוף הקליע

כלומר האיפוס אינו מכוון את הנשק אלא את הכוונת: הקליע ימשיך לעוף באותו מסלול, והכוונת היא שמותאמת אליו.

תשובה: אחרי הורדת הכוונת, כשהנשק מקבל זעזוע, לפני פעילות מבצעית וכשהנשק הגיע מן הנשקייה

המכנה המשותף הוא כל אירוע שיכול היה להזיז את הכוונת ביחס לקנה — ולכן גם נשק חדש או נשק שחזר מטיפול נכנס לרשימה.

תשובה: נקודת פגיעה ממוצעת, על סמך מקבץ אמין

היא נמדדת מתוך מקבץ ולא מפגיעה בודדת, וזו הסיבה שמדידת המקבץ קודמת תמיד להזזת הקליקים.

תשובה: נקודת פגיעה רצויה

היא מסומנת מראש על האיפוסון בטוש מודגש, והאיפוס נגמר כשהנפ"מ מתלכד איתה.

תשובה: מציאת נקודת המכוון הטבעית, שאליה מכוון הנשק כשהיורה מרפה את שריריו

זו בדיקה עצמית של יחסי הגוף למטרה, ולא שלב באיפוס הכוונת: היא בודקת לאן הנשק מצביע כשאינכם מכריחים אותו לשום מקום.

תשובה: עם הכניסה למצב הירי ולפני תחילת הירי

וגם במצב שכיבה לפני האיפוס — כי איפוס ממנח לא נכון מקבע את הסטייה במקום לתקן אותה.

תשובה: נכנסים למצב ירי, בוחרים את נקודת המכוון ומוציאים את כל האוויר

משם ממשיכים בעצימת עיניים ושתי נשימות רגילות, וההפתעה היא הצעד הבא: ברוב המקרים העיניים ייפקחו על סטייה כלשהי.

תשובה: שלושה כדורים

בטווח כזה שלושה כדורים מספיקים כדי לקבל מקבץ אמין, ומבצעים לפחות שלושה מקבצים עד להשגת התוצאה.

תשובה: קטן מ-1 ס"מ

כלומר הכדורים נושקים זה לזה. מרחק כזה בעשרה מטרים הוא מה שיתפרש לסטייה גדולה בהרבה במאתיים. שימו לב לסולם: 10 מ' – קטן מ-1 ס"מ, 25 מ' – קטן מ-4 ס"מ, 50 מ' (וידוא איפוס) – קטן מ-8 ס"מ.

תשובה: קטן מ-4 ס"מ

הדרישה מתרחבת עם הטווח: סנטימטר בעשרה מטרים, ארבעה בעשרים וחמישה, ושמונה בחמישים.

תשובה: 35, ולפחות שלוש פגיעות בשחור

בחמישים מטרים כבר יורים למטרה הישגית ולא לאיפוסון, ולכן הדרישה כאן היא הישג ולא רק גודל מקבץ.

תשובה: הוא גדול פי 2

הסיבה גאומטרית: אותה תזוזה זוויתית בכוונת פורשת למרחק גדול פי שניים על המטרה כשהטווח כפול.

תשובה: כשהנפ"מ והנפ"ר נמצאים באותו מקום

עד אז מזיזים קליקים לפי הסרגל והטבלאות, ויורים שוב כדי לוודא שהפגיעות אכן זזו למקום הרצוי.

תשובה: תורה שעוסקת במעופם של גופים באוויר ללא הנעה עצמית

"ללא הנעה עצמית" הוא מה שמבדיל קליע מטיל: מרגע שעזב את הקנה פועלים עליו רק הכבידה והחיכוך.

תשובה: תנועת הקליע מרגע סחיטת ההדק ועד יציאתו מקדח הקנה

היא נגמרת בדיוק היכן שהחיצונית מתחילה — ביציאה מקדח הקנה — וכוללת את שרשרת הפיצוץ ואת תנועת הקליע בקנה.

תשובה: הסלילים בקנה

הסחרור סביב הציר הוא מה שמייצב את הקליע באוויר, ובלעדיו הוא היה מצליף במעופו במקום לעוף ישר.

תשובה: המרחק באינצ'ים שהקליע עובר בקנה כדי להשלים סיבוב מלא סביב עצמו

המספר הקטן יותר הוא הסחרור המהיר יותר: ב-1:7 הקליע משלים סיבוב כבר אחרי שבעה אינצ'ים, וב-1:12 רק אחרי שנים עשר.

תשובה: 1:7

אותו מעלה סלילים יש גם בתבור, במיקרו תבור ובנגב.

תשובה: 1:12

זה גם ההבדל מהתבור ומ-M4, שבהם מעלה הסלילים 1:7 — והתאמת התחמושת למעלה הסלילים היא מה שמונע תת-סיבסוב.

תשובה: תופעה שבה הקליע אינו משלים את מלוא הסיבסובים הנדרשים ומתחיל 'להצליף' במעופו

הקליע יוצא מהקנה בלי מספיק סחרור כדי להתייצב, וממילא הפגיעה נעשית בלתי צפויה.

תשובה: תחמושת שאינה תואמת את מעלה הסלילים של הנשק

מעלה הסלילים מתוכנן לקליע במשקל מסוים; תחמושת שאינה תואמת לו לא תקבל את הסחרור שהיא צריכה.

תשובה: תנודות האוויר שנובעות מהתפרצות הגזים אחרי יציאת הקליע, שגורמות לנשק לעלות למעלה

ההדף מרים את הנשק והרתע דוחף אותו לאחור — שתי תופעות שונות של אותו רגע, ושתיהן תוצאה של הבליסטיקה הפנימית.

תשובה: תנועת הנשק לאחור בתגובה לדחיפת הקליע לפנים

זה חוק שימור התנע: הקליע נדחף קדימה, והנשק נע אחורה בתגובה. לכן קת בשקע כתף היא דגש חוזר בכל מצבי הירי.

תשובה: כוח הכבידה וכוח החיכוך

הכבידה מנמיכה את הקליע והחיכוך מאט אותו, ולכן הקשת הבליסטית אינה קו ישר אלא עקומה יורדת.

תשובה: 50-200

הבחירה נעשתה לפי הסטנדרט בהפעלת החי"ר, לפי הטווחים שבהם כוחות היבשה פוגשים אויב, ולפי יכולות האמל"ח והיורים.

תשובה: מעט למעלה מן הנקודה שבה רוצים לפגוע

עד 50 מטר הכדור עדיין במגמת עלייה, ולכן הוא יפגע מתחת לנקודת המכוון אם לא נפצה על כך.

תשובה: מעט למטה מן הנקודה

בין 50 ל-200 מטר הכדור נמצא בשיא גובה הקשת, ולכן יעבור מעל הנקודה אם נכוון ישר עליה.

תשובה: 50 ו-200 מטר

אלו שתי נקודות האפס של הקשת 50-200. בכל טווח אחר יש להתחשב בסטייה הבליסטית ולכוון בהתאם.

תשובה: מעט למעלה, כדי לפצות על נפילת הכדור

מעל 200 מטרים הקליע כבר במגמת נפילה. במאה מטרים, לעומת זאת, הוא בשיא הקשת — ושם מכוונים דווקא מעט למטה.

תשובה: עופרת מצופה בנחושת

שני החומרים רכים ונמעכים בקלות, וזה בדיוק מה שקובע איך הוא מתנהג בפגיעה.

תשובה: ליבת הקליע שלו עשויה מפלדה, ולכן הוא כבד ויציב יותר ומגיע לטווחים רחוקים

הפלדה דורשת כוח התנגדות גדול יותר כדי להימעך, ולכן הקליע שומר על צורתו וחודר בצורה ישירה יותר.

תשובה: כי הוא קטלני יותר אך פחות יציב באוויר

בפגיעה בעצם הנחושת והעופרת הרכות נקרעות והקליע מתפרק לרסיסים — קטלני יותר, אך פחות יציב באוויר.

תשובה: נצירת הנשק, במידת האפשר, והכרזה 'מעצור'

נצירה קודמת לכל טיפול, וההכרזה מיידעת את הסובבים שיורה אחד יצא זמנית מכלל פעולה. רק אחריהן מסתכלים על המכלול.

תשובה: לפי מצב המכלול

לכן המבט אל המכלול קודם לכל פעולת תפעול: כל מעצור מזוהה במיקום אחר של המכלול, וטיפול לפי ניחוש עלול להחמיר את התקיעה.

תשובה: מכלול לפנים, בוצעה נקירה אך לא נורה כדור

המכלול הגיע עד הסוף והנשק פעל כשורה — הבעיה היא בתחמושת או בהזנה, ולכן הטיפול מתחיל דווקא בהקשה על המחסנית.

תשובה: הקשה על המחסנית, דריכה ובדיקת המשך ירי

ההקשה מיישבת את הכדורים במחסנית, הדריכה מזינה כדור חדש, ובדיקת המשך הירי מוודאת שהתקלה אכן נפתרה.

תשובה: מכלול באמצע הדרך, נראה חלק מן התרמיל או מן הכדור, ואי אפשר לדרוך במלואו

המכלול נעצר באמצע כי משהו חוסם אותו פיזית — לכלוך, תרמיל תקוע או בעיית הזנה קשה — ולכן דריכה בכוח לא תפתור אותו.

תשובה: גמר תחמושת

זהו המעצור היחיד שאינו תקלה: בית הבליעה נקי והמכלול תפוס על עצר המחלק, בדיוק כפי שהנשק אמור להתנהג כשנגמרו הכדורים.

תשובה: את הצורך לדרוך את הנשק מחדש

היא מקצרת את פרק הזמן שבו הנשק במצב לא מבצעי — וזה כל העניין בתפעול מעצור תחת אש.

תשובה: המכלול כמעט לפנים, ללא נעילה, ואי אפשר לדרוך ואף לא לנצור

העובדה שאי אפשר לנצור היא סימן ההיכר: המכלול לא נעל, ולכן המנגנון כולו תקוע במצב ביניים.

תשובה: ירי ממושך עם נשק חם, שגורם להתרחבות התרמיל ולתקיעתו

החום בבית הבליעה מרחיב את התרמיל ותוקע אותו. גורמים נוספים הם הצטברות לכלוך, תחמושת פגומה או צינורית גזים בלויה או סתומה.

תשובה: התרמיל תקוע בין בית הבליעה לשושנה ובולט מפתח הפליטה בזווית של 90°

הצורה הבולטת החוצה היא מה שנתן למעצור את שמו, והיא גם מה שמאפשר לזהות אותו במבט אחד.

תשובה: חזרה מהירה של המכלול לפני פליטת התרמיל

המכלול מקדים את התרמיל וסוגר עליו. הגורמים לכך הם חום מירי מסיבי, צינורית גזים שחוקה, קפיץ מחזיר תקול או שן פולטת רפויה.

תשובה: רק בנשקים ממשפחת AR-15, בגלל מבנה ידית הדריכה

אין לו גורם ישיר — הוא נובע מהמבנה עצמו, ולכן אי אפשר למנוע אותו בתחזוקה כמו את שאר המעצורים.

תשובה: שכיבה

לכן זהו גם המצב שבו מבצעים מצב אפס לפני איפוס: ככל שהיורה משפיע פחות על הנשק, כך האיפוס מדויק יותר.

תשובה: כי הוא מאפשר מקסימום נקודות אחיזה עם הקרקע

היציבות היא אחד משלושת יסודות הירי, וכל נקודת אחיזה נוספת עם הקרקע מקטינה את התנועה שהיורה מעביר לנשק.

תשובה: היא נמצאת מתחת לנשק, מעל ציר קו קנה-מטרה

היד החלשה תומכת בלבד ואינה לוחצת: לחץ עליה מסיט את הנשק בדיוק ברגע שבו צריך שיישאר במקומו.

תשובה: על העצמות

שרירים רועדים ומתעייפים, עצמות לא. זה גם מה שמאפשר להחזיק מנח יציב לאורך זמן בלי לאבד את המכוון.

תשובה: מחוץ לשמורת ההדק

זהו כלל ההדק ממשולש הבטיחות, והוא נשמר גם במנח ירי מוכן — האצבע נכנסת רק כשהעין, הכוונת והמטרה באותו קו.

תשובה: שליש מן הקת מעל שקע הכתף, כדי למקם את הכוונות בגובה העיניים

הכלל הוא להביא את הכוונות לגובה העיניים ולא את הראש אל הכוונות, כי מנח גוף מכופף פוגע ביציבות.

תשובה: כשתנאי השטח אינם מאפשרים שכיבה, למשל שיחים, סלעים או קפלי קרקע

כריעה היא מצב הביניים: פחות יציבה משכיבה, אבל מאפשרת ירי מעל מחסות בינוניים כשהקרקע חוסמת שכיבה.

תשובה: המצב הפחות יציב, אך מאפשר ניידות גבוהה ותצפית טובה

לכן הוא מתאים לטווחים קצרים יחסית וכשנדרשת תגובה מהירה, ולא כשנדרש דיוק.

תשובה: לשם התנגדות לרתע

בעמידה אין נקודות אחיזה עם הקרקע, ולכן משקל הגוף עצמו הוא מה שאמור לספוג את הרתע.

תשובה: מביאים את הכוונות לגובה העיניים, ולא את העיניים לכוונות

הכפפת הגוף אל הנשק מייצרת מנח לא נוח ופוגעת ביציבות — והיציבות היא אחד משלושת יסודות הירי.

תשובה: תהליך שבו אדם בעל ניסיון מלווה, מדריך ומפתח אדם אחר שנמצא בתחילת דרכו

בירי היא נשענת על חמישה עקרונות — ידע מקצועי, פשטות, הדגמה, משוב ובטיחות — ותוצאתה לוחם בטוח, מיומן ובעל תחושת מסוגלות.

תשובה: החניכים יזהו זאת, והמדריך יאבד רלוונטיות

לכן עקרון הידע המקצועי הוא הראשון ברשימה: בלעדיו שאר העקרונות אינם מחזיקים, כי אין למי להקשיב.

תשובה: להדגים את השלם ואחר כך לפרק אותו לקיטועים

השלם קודם, כדי שהחניך יבין לאן הקיטועים מובילים; פירוק בלי תמונה כוללת משאיר אותו עם צעדים בלי הקשר.

תשובה: מן הצד החזק של היורה, במיקום שמאפשר אחיזה ותמיכה בעת הצורך

המיקום נבחר כך שהחונך יוכל לאחוז ולתמוך בנשק ברגע שנדרש, בלי לחצות את קו הקנה של היורה.

תשובה: 1. ניסיונות דריכה · 2. פירוק המחסנית · 3. טיפול בתרמיל או בכדור התקוע בהתאם לנהלים

מעצור שני הוא גם ברירת המחדל: מי שירה כמה כדורים ולא הצליח לזהות את המעצור מתפעל אותו כמעצור שני.

תשובה: 1. מבט למכלול וזיהוי המעצור · 2. הכרזה · 3. נצירה · 4. הוצאת המחסנית הריקה · 5. הוצאת מחסנית מלאה מהווסט והכנסתה לנשק · 6. לחיצה על עצר המחלק · 7. המשך ירי

הלחיצה על עצר המחלק מחליפה דריכה מחדש, ובכך מקצרת את פרק הזמן שבו הנשק אינו מבצעי — זו הסיבה שהיא ולא הדריכה.

תשובה: 1. הוצאת המחסנית · 2. אחיזה בידית הדריכה · 3. הכאה בזהירות עם הקת ברצפה או בשקע הכתף תוך ניסיון דריכה · 4. הכנסת מחסנית · 5. דריכה

זה המעצור היחיד שבו לא ניתן לנצור את הנשק. כשאי אפשר לדרוך את הנשק כלל — זה המעצור שמתפעלים.

תשובה: 1. נצירת הנשק · 2. הוצאת המחסנית · 3. הטיית הנשק · 4. דריכה · 5. שליפת התרמיל בזהירות

התרמיל בולט מפתח הפליטה בזווית של 90° — סימן שהמכלול חזר לפנים לפני שהספיק להיפלט, ולכן ההטיה קודמת לדריכה.

תשובה: 1. נצירת הנשק · 2. הוצאת המחסנית · 3. דריכה מרבית והחזקת המכלול על עצר המחלק · 4. דחיפת ידית הדריכה לפנים · 5. ווידוא שהגוף התקוע שוחרר · 6. החזרת המחסנית ודריכה

מעצור שקורה רק בנשקים מסוג AR-15 (M16 ו-M4), בגלל מבנה ידית הדריכה — ואין גורם ישיר שמביא אליו.

תשובה: 1. כניסה למצב ירי, בחירת נקודת המכוון והוצאת כל האוויר · 2. עצימת עיניים ושתי נשימות רגילות, ובסיומן עצירת הנשימה · 3. פקיחת עיניים והתבוננות במיקום המכוון על המטרה · 4. תיקון מצב הגוף, האחיזה והיציבות לפי מיקום הנקודה

מצב אפס נבדק עם הכניסה למצב הירי ולפני תחילתו: הוא בודק את היחס בין הגוף למטרה, לא את הכוונת.

תשובה: מעצור ראשון — מכלול לפנים, בוצעה נקירה אך לא נורה כדור · מעצור שני — מכלול באמצע הדרך, נראה חלק מהתרמיל או הכדור ולא ניתן לדרוך במלואו · מעצור שלישי (גמר) — מכלול מאחור, תפוס על עצר המחלק, ובית הבליעה נקי · מעצור אי חליצה — המכלול כמעט לפנים ללא נעילה, ולא ניתן לנצור את הנשק · מעצור ארובה — התרמיל בולט מחוץ לפתח הפליטה בזווית של 90° · מעצור ברוך — תרמיל או כדור תקועים מעל המכלול, בינו לבין ידית הדריכה

הזיהוי נעשה במבט אחד למכלול לפני התפעול, ולכן מקומו — לפנים, באמצע או מאחור — הוא ההבדל שנבחן בפועל.

תשובה: מצב שכיבה — מצב הירי האידיאלי — היציב והמדויק ביותר · מצב כריעה — מצב ביניים, שמאפשר ירי מעל מחסות בינוניים · מצב עמידה — הפחות יציב, אך מאפשר ניידות גבוהה ותצפית טובה

הקת מסגירה את המצב: בשכיבה ובעמידה היא בשקע הכתף, ובכריעה שליש ממנה מעליו — כדי להביא את הכוונות לגובה העיניים.