כל שאלות עזרה ראשונה — פרק 9

תשובה: 5 דקות

חמש דקות הן זמן קצר לניידת וארוך מאוד לפצוע: בפציעה חמורה אלו בדיוק הדקות שבהן המע"ר הוא היחיד שיכול להציל.

תשובה: חבלה כתוצאה מגורם חיצוני, מחום או מתנועה, בדרך כלל מלווה באיבוד דם

אלו הפציעות השכיחות ביותר בקרב חיילי צה"ל — קליעים, רסיסים, דקירות ותאונות אימון — ולכן סדרת מע"רים עוסקת כמעט כולה בהן.

תשובה: מערכת הנשימה, מערכת הדם ומערכת העצבים

השלוש עובדות בשילוב, ולכן כל פגיעה באחת מהן גוררת בעיה גם בשתי האחרות. זה כל הרעיון של משולש ולא רשימה.

תשובה: היא תגרור בעיה גם בשתי המערכות האחרות ותביא להידרדרות מהירה

דימום, למשל, אינו רק אובדן דם: בלי דם לא מגיע חמצן לרקמות, ובכללן המוח והלב — ומכאן ההידרדרות המהירה.

תשובה: הובלה, ויסות טמפרטורת הגוף ומערכת חיסונית

הובלת החמצן היא רק אחד מהם, ודווקא ויסות הטמפרטורה הוא מה שהופך דימום מסיבי גם לסכנת היפותרמיה.

תשובה: על בקרה ופיקוח על כל מערכות הגוף, ובהן הנשימה, לחץ הדם ופעולת הלב

לכן ההכרה היא המדד לתפקוד המערכת הזאת: כשהיא אינה פועלת כראוי, מצב ההכרה הוא הדבר הראשון שמראה זאת.

תשובה: סך כל המודעות של האדם לסובב אותו, והמדד לתפקוד מערכת העצבים

זה מה שהופך בדיקת הכרה לבדיקה של מערכת שלמה ולא של סימן בודד, וזו הסיבה שהיא נעשית כבר בשלב הבטיחות.

תשובה: הכרה מלאה, הכרה חלקית וחוסר הכרה

המבחן פשוט: תגובה הגיונית היא הכרה מלאה, תגובה לא הגיונית היא הכרה חלקית, וחוסר תגובה הוא חוסר הכרה.

תשובה: תגובה לא הגיונית

כלומר הפצוע מגיב — אך התוכן אינו מתיישב. עצם התגובה אינו מספיק כדי לקבוע שההכרה מלאה.

תשובה: מע"ר לעולם לא יבדוק תגובה לכאב

פצוע שאינו מגיב לקול נחשב חסר הכרה, וממילא חסר הגנה. בדיקת כאב לא תוסיף מידע ורק תסכן את עמוד השדרה.

תשובה: הוא חסר הכרה, ולכן חסר הגנה

חסר הכרה = חסר הגנה: הרפלקסים ששומרים על נתיב האוויר, בליעה ושיעול, מפסיקים לתפקד. זו הסיבה שהסכנה העיקרית לפצוע כזה היא חנק ולא הפציעה עצמה.

תשובה: תגובה אוטומטית של הגוף, בדרך כלל לצורכי הגנה

הרחקת יד מאש היא הדוגמה הקלאסית. בעזרה ראשונה החשובים הם דווקא הרפלקסים ששומרים על דרכי אוויר פתוחות.

תשובה: לדאוג שהמזון או הנוזלים ייכנסו לוושט ולא לקנה

כשההכרה אובדת הרפלקס הזה מפסיק לעבוד, וזו אחת הסיבות שפצוע חסר הכרה מוגדר חסר הגנה.

תשובה: לדאוג שגוף זר שחדר לקנה ייצא ולא יגלוש לדרכי הנשימה

יחד עם רפלקס הבליעה וטונוס השרירים, זו אחת ההגנות שנעלמות ברגע שהפצוע מאבד הכרה.

תשובה: כיווץ טבעי של שריר הלשון, ששומר עליה מקובעת במקומה

זו אינה תגובה אלא תכונה קבועה, ואיבודה הוא מה שגורם לבסיס הלשון לצנוח ולחסום את נתיב האוויר.

תשובה: חנק כתוצאה מחסימת נתיב אוויר

כשההכרה אובדת נעלמים הרפלקסים שמגנים על נתיב האוויר, והלשון צונחת. סימנים לכך: התרחבות נחיריים, אי שקט, חיוורון וכחלון.

תשובה: אובדן הכרה – חסימת נתיב אוויר – חנק – דום נשימה – דום לב – מוות

כל חוליה מובילה לבאה אחריה, ולכן פתיחת נתיב אוויר בשלב A היא מה שקוטע את השרשרת בנקודה הראשונה שאפשר.

תשובה: מוות של פצוע שהיה שורד לו קיבל טיפול מתאים

זו הקבוצה השלישית מבין השלוש: פצועים קלים ישרדו בלי טיפול, פצועים קשים ימותו גם עם טיפול מיטבי — ובאמצע נמצאים אלה שהטיפול מכריע עבורם.

תשובה: 9%

זה בדיוק הדימום שמע"ר יכול לעצור, וזאת הסיבה שהמע"ר הוא החוליה המשמעותית ביותר בשרשרת: הוא נמצא שם לפני כולם.

תשובה: 1%

1% בלבד — ראשונה בסדר הטיפול, אחרונה בשכיחות. ארבעת המספרים: 1% נתיב אוויר, 5% חזה אוויר בלחץ, 9% דימום שניתן לעצור בלחיצה, ו-10% מהפציעות ניתנות להצלה.

תשובה: בטיחות, נתיב אוויר, נשימה, זרימת דם

העיקרון פשוט: מה שהורג קודם מטופל קודם. S-A-B-C הוא סדר הקדימויות ולא סדר נוחות.

תשובה: Airway

נתיב אוויר קודם לנשימה, כי אין טעם לבדוק איכות נשימה כל עוד הדרך שדרכה האוויר אמור לעבור חסומה.

תשובה: סקירת גפיים וראש

זהו שלב ה-C, שבו עוצרים דימומים בעדיפות ללחץ ישיר, ובסופו שואפים לפנות.

תשובה: הערכה מחודשת של מצב ההכרה

זהו שלב ה-D. הוא נעשה בשנית דווקא משום שההכרה נבדקה כבר בשלב הבטיחות — השינוי בין שתי הבדיקות הוא המידע.

תשובה: Exposure

שלב ה-E מגיע רק אם הפינוי מתעכב, ובו מפשיטים את הפצוע במלואו ומחפשים שט"דים נסתרים.

תשובה: מוודאים בטיחות, חוסמים שט"דים פורצים ומבצעים בדיקת הכרה

לפני הכול המע"ר מרחיק את הפצוע ממקור הסכנה, קורא לעזרה ונוצר את נשקו של הפצוע.

תשובה: כי נקודת ההנחה היא ששריר הלב לא נפגע, והבעיה היא איבוד דם ונוזלים

שיטת ה-C.P.R פותחה לנפגעי התקף לב, ולא לפצועי טראומה. גילוי הפער הזה הוא מה שהוליד את גישת הטיפול בטראומה שנלמדת כאן.

תשובה: זהות המדווח, סוג המתאר והאם הוא מתמשך, מספר פצועים, סוג פציעה ודרישה לפינוי ולסיוע

עדיף למסור את הדיווח דרך אחד הנוכחים, כדי שהמע"ר עצמו יישאר עם הפצוע ולא יעצור את הטיפול.

תשובה: לטלטל את הפצוע או לשפוך עליו מים

אין צורך בבדיקה פיזית כלל. טלטול מסכן את עמוד השדרה, ומים אינם מוסיפים מידע.

תשובה: בזשלא"ג – זרת שלוש אצבעות אגודל

ואם הפה לא נפתח כך — מבצעים זשלא"ג כפול. פתיחת הפה קודמת לכל פעולה אחרת בשלב ה-A.

תשובה: הפרשות וצניחת בסיס הלשון

השתיים דורשות טיפול שונה: הפרשות מסולקות בהטיית הגוף על הצד, וצניחת הלשון מטופלת בהרמת לסת.

תשובה: תוך הטיית הגוף על הצד בחטיבה אחת, בשמירה על קיבוע עמש"צ

ההטיה נעשית בחטיבה אחת — 'בול עץ' — כדי שהראש, הצוואר והגו יזוזו יחד ולא זה ביחס לזה.

תשובה: מחשש לפגיעה בעמוד השדרה הצווארי

בעבר אכן נהגו להטות את הראש לאחור. הרמת לסת פותחת את נתיב האוויר בלי להזיז את הצוואר, ואת האחיזה לא עוזבים עד שאין חשש לנשימה.

תשובה: אין חשש לנתיב האוויר וניתן לעבור לשלב ה-B

דיבור הוא ההוכחה שהאוויר עובר. אין צורך בזשלא"ג ובהרמת לסת בפצוע שמדבר.

תשובה: 10 שניות, ומכפילים ב-2

החומר הרשמי קובע: בדיקת נשימה במשך 10 שניות — ונכפיל ב-2. זו התשובה הנדרשת, גם כשהחשבון מפתה להכפיל ב-6. בודקים במירב החושים, ומתרשמים מאיכות הנשימה ולא רק מכמותה.

תשובה: פחות מ-8 נשימות בדקה

מלבד הכמות בודקים גם את האיכות: נשימה מחרחרת או שטחית היא ממצא בפני עצמו, גם כשהקצב תקין.

תשובה: שתן כהה ומועט

שתן כהה ומועט הוא סימן להתייבשות. סימני פגיעת חזה הם חור כניסה או יציאה, כחלון, גודש ורידי צוואר ונשימת אברי עזר.

תשובה: לפנות את הפצוע מהשטח

לשם כך מקבעים קיבוע אוניברסלי, מכסים את הפצוע ומעבירים דיווח. שלבי D ו-E מתבצעים רק אם הפינוי מתעכב.

תשובה: מנגנון הפציעה, הכרה ונשימה

שלושתם בלבד, ובמכוון. הפציעה שהפצוע מתלונן עליה אינה בהכרח העיקרית — רגל שבורה תכאב יותר מחור כניסה בבטן.

תשובה: בבית השחי, בגב ובעכוז

אלו האזורים שהסריקה החפוזה בשלב C אינה מגיעה אליהם. דימום שם נעצר בהצמדת ת.א והשענת הפצוע עליה.

תשובה: כי היא גורמת לירידה בתפקוד גורמי הקרישה ובכך מחמירה את הדימומים

זו לולאה מסוכנת: הדימום מוריד את חום הגוף, והקור פוגע בקרישה ומגביר את הדימום. לכן מכסים כל פצוע.

תשובה: 35 מעלות

לכן כיסוי הפצוע אינו נוחות אלא טיפול — ובמיוחד בפצוע מדמם, שמאבד גם את מנגנון ויסות החום של הדם.

תשובה: בשלב C, בלחץ ישיר

פציעת ראש אינה מקדימה את תורה. שלב C הוא שלב הדימומים, וגם דימום מהראש נעצר בלחץ ישיר.

תשובה: כי מערכת העיכול אינה עובדת טוב, יש סכנת אספירציה, וסביר שיזדקק לחדר ניתוח

אספירציה — הקאה שנכנסת לריאות — מסוכנת דווקא כאן, כי הרפלקסים שמונעים אותה נחלשים יחד עם ההכרה.

תשובה: מקום שמסתיר מפני האויב אך אינו מגן מאש שטוחת מסלול, ובו רק פעולות מיידיות

מסתור מסתיר בלבד. במסתור מבצעים רק פתיחת נתיב אוויר ועצירת שט"דים, ואת שאר הסכימה רק מאחורי מחסה.

תשובה: דם מצטבר בחללי הגוף, בלתי נשלט, ומחייב פינוי מיידי

החללים שמדובר בהם הם הבטן, החזה והגולגולת. אין שם מה ללחוץ עליו, ולכן הטיפול היחיד הוא פינוי.

תשובה: הלם, היפותרמיה ונמק

שלושתן נובעות מתפקידי הדם עצמם: אספקת חמצן, ויסות טמפרטורה — ובנמק, מהמחיר של עצירת הזרימה בח.ע.

תשובה: תוך שלוש עד ארבע שעות

לכן רושמים את שעת ההנחה על הח.ע, על המצח ועל הבטן: השעה היא מה שמאפשר לדרג הבא לדעת כמה זמן נותר.

תשובה: ירידה בתפקוד הרקמות והאיברים כתוצאה מירידה בהספקת הדם לתאים

הלם אינו מצב נפשי אלא כשל באספקת חמצן, והוא נגרם מאיבוד דם או נוזלים.

תשובה: למוח וללב

זהו מנגנון הגנה: הגוף מקריב את העור, הקיבה וכלי הדם הפריפריים — ומכאן החיוורון והקור שהם סימני ההלם.

תשובה: דופק, נשימה, הכרה, חיוורון, זיעה, קור

דופק מהיר וחלש ונשימה מהירה ושטחית הם הפיצוי של הגוף על נפח הדם שירד; החיוורון, הזיעה והקור הם המחיר שהוא משלם עליו.

תשובה: המצב ממשיך להידרדר, ולכן יש לשאוף לפינוי מהיר

עצירת הדימום עוצרת את ההחמרה בלבד; מה שכבר אבד עדיין חסר, ולכן הפינוי דחוף גם אחרי שהדימום נשלט.

תשובה: יש לו דימום פנימי ויש לפנות אותו במהירות לבית החולים

אובדן הכרה הוא סימן מאוחר להלם, ופצוע ללא דימום חיצוני יכול בהחלט להיות בהלם מדימום פנימי — שאין דרך לעצור אותו בשטח.

תשובה: לחץ ישיר ולחץ עקיף

לחץ ישיר תמיד עדיף, כי הוא עוצר את הדימום מכלי הדם עצמו ולא מנתק את אספקת הדם לגפה כולה.

תשובה: הפסקת זרימת הדם אל הגפה הפצועה כולה

מכאן גם המחיר: הגפה כולה נשארת בלי אספקת דם, ולכן נמק יופיע תוך שלוש עד ארבע שעות.

תשובה: חבישת 'דגל אנגליה'

ההצלבה מתחת לגפה והסיבוב של 180 מעלות ועוד 45 הם מה שיוצר את הלחץ הנקודתי על מקום הדימום.

תשובה: כדי שנוכל להבחין אם הלחץ שהופעל מספיק לעצירת הדימום

השפתיים הלבנות הן החלון שדרכו רואים אם הדם ממשיך לפרוץ. כיסוין הופך את התחבושת לעיוורת.

תשובה: חום, צבע ודופק, כדי לוודא שזרימת הדם לגפה לא נפגעה

שלושת אלה מוודאים שהתחבושת עצרה את הדימום ולא את אספקת הדם לגפה — הגבול בין לחץ ישיר ללחץ עקיף לא מכוון.

תשובה: בשל האלסטיות שלה אפשר להשתמש בה גם כח.ע במידת הצורך

היתרונות הנוספים: היא ניתנת לחבישה עצמית בזכות השרוול שבצדה השני, ומשמשת גם כחבישה משנית בזכות אטימת הקצוות.

תשובה: על החזה ועל הגב העליון

אטימת פצע בחזה עלולה להחמיר את פגיעת החזה עצמה. שם מטפלים אחרת, לא בחבישה לוחצת.

תשובה: במקרה של קטיעה חלקית

בקטיעה מניחים ח.ע גם כשאין דימום, כי הוא יופיע כעבור דקות ספורות. על דימום מבית השחי לעולם לא יונח ח.ע.

תשובה: נניח ח.ע, כדי למנוע דימום שעלול להתחיל תוך שניות או דקות

בקטיעה כלי הדם מתכווצים לאחור ועוצרים את הדימום זמנית. ההיעדר הזה מטעה, ולכן הכלל אינו תלוי בדימום נראה.

תשובה: כ-10 ס"מ מעליו, כי כלי הדם מתכווצים לאחור כשהם נפגעים

עשרה סנטימטרים הם רוחב ארבע אצבעות. אם הפציעה קרובה למפרק מכך, מניחים את הח.ע מעל המפרק ולא עליו.

תשובה: מע"ר לעולם לא יסיר ח.ע

ההסרה שייכת לדרג רפואי בכיר יותר; המע"ר רושם את שעת ההנחה ומפנה, כדי שהמרה תיעשה בזמן.

תשובה: שם ושעה בארבע ספרות, מעל הח.ע, על המצח ועל הבטן

השעה נרשמת בארבע ספרות דווקא: 2360 ו-2310 אינם אותו זמן שעבר, ומכאן ההבדל בין המרה בזמן לנמק.

תשובה: גומי, הולנדי, רוסי, CAT

ההולנדי והרוסי הם אלתורים ממשולשי בד, וה-CAT נועד להחליף את האלתור הרוסי.

תשובה: לעצירת דימומים באיברים גליליים דקים, כמו גפיים עליונות ושוקיים

הוא אינו מתאים לירך. שם נדרש ח.ע רוסי או CAT, שמסוגלים לייצר את הלחץ הנחוץ בגפה עבה.

תשובה: אפשר להניח אותו ביד אחת, וכך המטפל יכול לטפל בעצמו

זהו גם היחיד שמתאים לכל גפה, כולל הירך — ולכן הוא זה שהחליף את האלתור הרוסי.

תשובה: חסימה של עורק בלחיצה עליו עם האצבעות כנגד עצם

זו פעולה קשה לביצוע ואינה הטיפול המועדף: אי אפשר להפסיק ללחוץ לאורך כל הטיפול והפינוי.

תשובה: כשיש שני מטפלים, אחד לוחץ והשני ממשיך בטיפול

המטפל השני מבצע חבישה לוחצת, מניח ח.ע או ממשיך בסכימה — כי נקודת לחיצה לבדה אינה פתרון שמחזיק.

תשובה: במפשעה, על הדופק הפמורלי

לוחצים באגרוף ולא בכריות האצבעות, ורצוי לאתר את הדופק הפמורלי לפני הלחיצה.

תשובה: רפואית, אג'מית ומוראלית

לא רק רפואית: לחימה שנמשכת מחייבת פינוי כדי להמשיך לפעול, ולוחם שיודע שיפנו אותו במהירות נלחם טוב יותר.

תשובה: מחלקת הרפואה הגדודית (תאג"ד)

מעליה, ברמת החטיבה, נמצאת פלוגת החייאה קדמית; מתחתיה, ברמת הפלוגה, החובש הפלוגתי.

תשובה: אפשר לדלג על דרגים, אך ככלל פצוע לא יחזור לדרג טיפול קודם

אפשר להעביר פצוע ישירות לבית החולים כל עוד קיבל טיפול. חזרה אחורה משמעה טיפול פחות טוב ממה שכבר ניתן.

תשובה: הוא המהיר ביותר

המהירות היא הכול, אבל מסוק אינו יכול לנחות בשטח מאוים או במזג אוויר גרוע, וזמינותו במלחמה מוגבלת.

תשובה: דחוף או לא דחוף

קל, בינוני וקשה הן הגדרות של בית חולים, לא של השטח. בשטח השאלה היחידה שמעניינת היא מי מפונה קודם.

תשובה: רעלן שנוצר על ידי בעל חיים ומועבר בנשיכה או בעקיצה

ההגדרה קובעת גם את הטיפול: הארס כבר בגוף ומתפשט עם זרימת הדם, ולכן מרגיעים ומקבעים במקום לנסות להוציאו.

תשובה: הגנה והתקפה לצורך השגת מזון

באדם הוא יפגע רק מתוך הגנה, כשהוא מרגיש מאוים — ולכן רוב המניעה היא פשוט לא להתגרות ולא להפתיע.

תשובה: נחשים, עקרבים ועכבישים

לכל השלוש יש נסיוב בבית החולים, וזו הסיבה שהפינוי המהיר חשוב יותר מזיהוי מדויק של החיה.

תשובה: כי כמעט לכל מאפיין חיצוני של חיה ארסית או לא ארסית יש יוצא דופן

טעות בזיהוי עולה יותר מהזהירות המיותרת, ולכן הכלל הוא להתייחס לכולם כארסיים ולפנות.

תשובה: נרגיע, נחטא, נקבע, נפנה

אין ביניהם פעולה שמנסה להוציא את הארס — כל הארבעה מאטים את התפשטותו ומקצרים את הדרך לנסיוב.

תשובה: כדי להאט את הדופק ואת קצב זרימת הדם ובכך למעט את התפשטות הארס

ההרגעה היא טיפול ולא נימוס: היא מאטה את הדופק, וממילא את הקצב שבו הארס מתפשט בגוף.

תשובה: 'חיסון סביל' לארס, שמיוצר בהזרקת כמויות קטנות של ארס לבעלי חיים ובסינון הנוגדנים מדמם

הוא נמצא רק בבית החולים, ולכן הפינוי המהיר הוא מה שקובע — לא הטיפול בשטח.

תשובה: להניח חסם על הגפה

חסם משאיר כמות גדולה של ארס מרוכזת בגפה, ויחד עם הרעלים שהוא עצמו יוצר הוא מביא לנמק מהיר מאוד.

תשובה: כי גם המציצה הטובה ביותר תשאב רק חלק קטן מהארס, וחלקו יישאר בפה המטפל

המדידה נעשתה: אפילו המציצה הטובה ביותר שואבת רק חלק קטן מהארס, וחלקו נשאר בפה המטפל ועלול להרעיל גם אותו.

תשובה: כי הקירור מאיץ את פעולת הארס

זו טעות אינטואיטיבית: הקירור נראה כמו הרגעה, אך בפועל הוא מאיץ דווקא את מה שרוצים להאט.

תשובה: בניקוש עשבים למניעת צמחייה סבוכה

רוב הפגיעות נגרמות באשמתנו, ולכן המניעה היא ניתוק מגע: גם הרחקת מזון — מכרסמים ואשפה — שייכת לאותו כלל.

תשובה: פגיעה במאזן הנוזלים בגוף

נוזלים דרושים כמעט לכל תהליך בגוף, ולכן מחסור בהם פוגע בהכול ולא באיבר אחד.

תשובה: עור סמוק

סימנים נוספים: צמאון, דופק מהיר, שתן כהה ומועט, כאבי ראש ובחילות.

תשובה: דופק מהיר

הדופק מואץ כדי לפצות על נפח הנוזלים שירד. לחץ דם גבוה אינו מסימני ההתייבשות.

תשובה: כי החזר נוזלים מהיר מכביד על הקיבה ויש חשש שהנפגע יקיא

הקאה תוציא מהגוף עוד נוזלים ותחמיר בדיוק את מה שבאים לתקן, ולכן הקצב חשוב לא פחות מהכמות.

תשובה: פגיעה רב מערכתית שנובעת מעלייה חדה של טמפרטורת הגוף עקב הפרעה במאזן החום

הגוף מייצר וקולט יותר חום ממה שהוא פולט. החום מצטבר, פוגע במערכות הגוף, ובלי טיפול מוביל למוות.

תשובה: מכת חום יכולה לקרות גם בלי התייבשות

השתיים אינן שלבים של אותו תהליך אלא שתי פגיעות אקלים נפרדות, ולכן חייל ששתה כרגיל עדיין יכול לחטוף מכת חום.

תשובה: אובדן הכרה פתאומי

זו הסכנה שבה: הסימנים אינם תמיד ניתנים לזיהוי מוקדם. סימנים נוספים הם בלבול, אפאטיות או אגרסיביות, בחילות וכאבי ראש.

תשובה: שפיכת מים על ראשו של נפגע מחוסר הכרה

שפיכת מים על הראש מסכנת בחנק פצוע שאיבד הכרה. מקררים את הגוף בהרטבה, לא את הראש בשפיכה.

תשובה: רבע שעה כל שעה, ושעה כל שש שעות

המנוחות הן חלק ממניעה ולא מטיפול, יחד עם שתייה מרובה, ביגוד מאוורר ופעילות על פי סרגל מאמצים.

תשובה: פגיעות היקפיות ופגיעות מרכזיות

ההיקפיות פוגעות בקצוות הגוף, והמרכזית היא היפותרמיה — ירידה של חום הגוף כולו מתחת ל-35 מעלות.

תשובה: שתייה מרובה של מים

גורמי הסיכון הם תנאי סביבה, שכיבה ממושכת על הקרקע, ביגוד לא מתאים, תזונה לא נכונה, מצב סטטי ואלכוהול.

תשובה: בקצוות הגוף – אצבעות וכפות הידיים והרגליים

הן נחלקות לשלפוחיות קור, רגלי חפירות וקפיאת רקמות, והטיפול בכולן מתחיל בהרחקה מהגורם הקר ובהחלפת בגדים רטובים.

תשובה: אובדן דם מסיבי, או קור ורטיבות

מכאן שגם פצוע טראומה ביום חם עלול להגיע להיפותרמיה — הדם עצמו הוא שמווסת את חום הגוף.

תשובה: דיבור איטי ותגובה איטית

סימנים נוספים: צמרמורות, כחלון, נשימה איטית ושטחית, דופק איטי, חוסר קואורדינציה ואובדן הכרה.

תשובה: בחום עקיף בלבד

חום ישיר על עור קר עלול להזיק. הטיפול מתחיל בהרחקה מהגורם הקר, בהעברה למקום חם ובהחלפת בגדים רטובים.

תשובה: 1. S – בטיחות: הרחקה ממקור הסכנה, עצירת שטפי דם מסיביים ובדיקת הכרה · 2. A – נתיב אוויר: פתיחת פה והרמת לסת · 3. B – נשימה: בדיקת איכות הנשימה וכמותה · 4. C – מחזור דם: עצירת דימומים, קיבוע, כיסוי ודיווח · 5. D – הערכה מחודשת של מצב ההכרה · 6. E – חשיפה: הפשטה וחיפוש שטפי דם נסתרים

סדר הקדימויות נקבע לפי מה שהורג מהר יותר, ולכן אין לדלג על שלב לפני שסיימו אותו במלואו.

תשובה: 1. הרחקת הפצוע ממקור הסכנה תוך כדי קריאה לעזרה · 2. נצירת נשקו של הפצוע · 3. עצירת שטפי דם משמעותיים · 4. בדיקת הכרה

בדיקת ההכרה כאן אינה בדיקה פיזית: אין לטלטל את הפצוע ואין לשפוך עליו מים.